תולדות- סוד ברכת הבנים ותיקון האכילה

פתיחה: מדוע כל ענייני הפרשה סובבים סביב  מאכלים?

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב

 וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף (כה כח-כט)

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (שם כז,ד)

שאלות ברקע:

1.מדוע ניצל כביכול יעקב את רעבונו של עשיו כדי לקנות את הבכורה?
2.האמנם יצחק הצדיק לא הבחין ברשעותו של בנו?
3.מדוע רבקה לא שיתפה את יצחק בתובנותיה על עשו, הנבואה שקיבלה ומכירת הבכורה ליעקב?
4.כיצד יתכן שיעקב כביכול שיקר לאביו כשאמר "אנוכי עשו בכורך" ?

הקדמה: 

1.עשיו הוא דמות דו פרצופית 

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה,כז)
יעקב היה איש אחד איש תם תוכו כברו פיו וליבו שווים אך עשיו היו בו שתי פנים וכאילו היו בו שני אנשים שונים. האחד איש יודע ציד שהיה יודע לצוד את אביו בפיו ומשים עצמו כצדיק והשני איש שד שכאשר היה יוצא לשדה היה נוג כשפל שבבריות והיה עושה כל תועבות שבעולם (ע"פ אוצר תהילות ה' מזמור נ"ה, מתוך ומתוק האור בראשית חלק ב ע"מ קצח-קצט)

2.יעקב ועשו חילקו בינהם את העולמות עוד בבטן אימם ובמכירת הבכורה הדברים התגבשו לכדי מעשה:

מכרה כיום את בכורתך לי אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמן א"ל יעקב לעשו אחי שני עולמות לפנינו העולם הזה ועולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא שנאמר מכרה כיום את בכורתך לי כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים שנאמר הנה אנכי הולך למות אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה ויעקב נטל חלקו העולם הבא

(ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קיא )

3.יעקב ועשו היו אמורים להתחלק בנטל של העולם הזה כמו ישככר וזבולון :

יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי' נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות. ...
אך כי לא זכה עשו לזה. והוצרך לקבל יעקב גם זאת על שכמו לתקן עוה"ז. 

( שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )

4.הסיבה להתנהגות רבקה שלא שיתפה את יצחק בנבואה שקיבלה ובתובנות שלה על עשו:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (שם,כד,סד)

מרוב פחד ובושה כסתה רבקה עצמה בצעיף כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת 'תולדות' שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו, רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות... ואילו הייתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן, לא היה מגיע בזה האופן. (הנצי"ב , העמק דבר, בראשית כז סה)

חלק א: יחסי עשיו ויעקב מלידתם הוא תשקיף גם לעתיד לבוא

ויתרוצצו. ... דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות (רש"י,שם)

מדוע הפליג רש"י ע"פ המדרש לכוון את הנבואה עד לאנטונינוס ורבי יהודה הנשיא ?

ויאמר ה' לה. על ידי שליח,  (נ) לשם נאמר ברוח הקדש, והוא אמר לה: שני גוים בבטנך. גיים כתיב  (ס) כמו (המו) גאים, אלו אנטונינוס ורבי...
(רש"י,שם)

החלוקה של יששכר וזבולון התקיימה בצאצאיהם של יעקב ועשו הלא הם רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס:

והנה תחלת כוונת יצירת הבנים האלו הי' שיהי' יעקב וכל זרעו לעולם ממלכת כהני' וגוי קדוש נשי' אלקי' בעולם  ועשו כזבולון, נותן לתוך פיו של ישראל כזבולון וא"כ יהיה כל ישראל לעולם כמו רבי בדורו וכל עשו לעולם כאנטנינוס, רבי נשיא אלקים ונהג בו אנטנינוס כבוד גדול כתלמי' לרבו ורבי נהג כבוד באנטנינוס כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה הי' כל זמן שהי' בבטן אמם בתחלת יצירה שני גיים זה אנטנינוס ורבי ב'ב'ט'נ'ך דייקא וע"כ הניח יעקב את עשיו לצאת קודם לו ולא עכבו כזבולון קודם ליששכר, 

(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )

משהבין יעקב שעשו לא עושה כן אז החזיק בעקבו כדי לעכב את יציאתו ראשון:

אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:

(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )

חלק ב: מכירת הבכורה

הקדמה:  יום מכירת הבכורה היה יום פטירתו של אברהם אבינו שהיה הראשון לתקן את חטא אדם הראשון

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה,ל)

מן האדום האדום. עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה ה' שנים משנותיו,   שיצחק חי ק"פ שנה, וזה קע"ה שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל, ולמה עדשים שדומות לגלגל, שהאבלות גלגל החוזר בעולם. (רש"י,שם)

1.נקודת המפנה של יעקב היא  חטאו של עשיו- כחטאם של אדם וחווה באכילה מעץ הדעת:

א.המשמעות החיצונית המטעה- לשון בקשה- סימנו 51 מעבר לשער החמישים כמו אעברה נ"א

ב.המשמעות הפנימית השלילית סימנו 51 , מעבר לשער החמישים דטומאה:

ב1.נא-עכשיו- בלי דחייה:

וַאֲמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אַטְעֵמְנִי כְעַן מִן סִמּוֹקָא סִמּוֹקָא הָדֵין אֲרֵי מְשַׁלְהֵי אֲנָא עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ אֱדוֹם:(אונקלוס,שם)

ב2.נא- לא עשוי:
...ואע"פ שהעדשים לא נתבשלו כל צרכם.תן לי מהם.כי עייף אנוכי ואין לי כח להמתין עד שיתבשלו.וזהו מה שאומר  הלעיטני נא שפירושו לא מבושל כל צרכו כמו "אל תאכלו ממנו נא"
(ילקוט מעם לועז,שם, ע"פ פירוש אהבת ציון)

ג.שחזור חטאם של אדם וחווה בחוסר סבלנות :
אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים


(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)

ד.שחזור חטאם של אדם וחווה שביקש להכיר את שער החמישים כשלא היה ראוי ומוכן לכך:

וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 

והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 

(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)

ה. הָאָדֹם הָאָדֹם- גימטריה 50 פעמיים , ורצה כמו אברהם ב"לך לך" ויצחק שימצא מאה שערים גם הוא להיכנס למקום לא לו:

השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:

והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב) 

(תפארת יונתן,שם)

ו.לכן עשיו חשב שהוא הולך למות- כי הבין בתת מודע שהוא מנסה להיכנס לשער שאינו פתוח בפני החיים ובטח שלא בפניו כחוטא גדול:

אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מאלהים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:

(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )

2.יעקב נטל את הברכות במרמה מידה כנגד מידה כנגד הנחש שהביא את הקללות לעולם במרמה:

מִשּׁוּם כָּךְ הִזְדַּמֵּן יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וּבְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁהֵבִיא בְּרָכוֹת עַל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִנְטְלוּ מֵאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שְׂפַת שֶׁקֶר. שֶׁכַּמָּה שֶׁקֶר אָמַר, וְכַמָּה דִּבְרֵי שֶׁקֶר עָשָׂה כְּדֵי לְהַטְעוֹת וּלְהָבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ בָּא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְהִטְעָה אֶת אָבִיו, כְּדֵי לְהָבִיא בְּרָכוֹת עַל הָעוֹלָם וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁמָּנַע מִן הָעוֹלָם. וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הָיְתָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ. עָלָיו כָּתוּב (בראשית ג) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. וְנִשְׁאָר בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וּבָא יַעֲקֹב וְנָטַל מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת.
וּמִיָּמָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹעַד יַעֲקֹב לִטֹּל מֵהַנָּחָשׁ הַהוּא אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, וְהוּא נִשְׁאָר עִם קְלָלוֹת וְלֹא יָצָא מֵהֶם. וְדָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, (תהלים קכ) מַה יִּתֵּן לָךְ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. מָה אִכְפַּת לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרַע שֶׁהֵבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, נָחָשׁ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, וְאֵין לוֹ מִמֶּנּוּ הֲנָאָה.
לָשׁוֹן רְמִיָּה - שֶׁרִמָּה אֶת אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְהֵבִיא רַע עָלָיו וְעַל הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ בָּא יַעֲקֹב וְנָטַל מִשֶּׁלּוֹ אֶת כָּל אוֹתָם הַבְּרָכוֹת. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים - זֶה עֵשָׂו שֶׁשָּׁמַר שִׂנְאָה [שהפחיד] לְיַעֲקֹב עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה וְגוֹ'. [בא ראה].

(זוהר בראשית דף קמג ע''א)

3.האדום האדום- עשיו ביקש בנוסף לעדשים גם יין ולכן היה ראוי לאיבוד בכורתו שכן אינו יכול להיות כהן:

מכרה כיום את בכרתך, לכאורה צריך ןטעם למה לא רצה ליתן לאחיו לאכל אלא במחיר (וכן שאלו בזוה״ק תולדות קל״ט א׳ ע״ש). ד׳׳ל ע״פ המדרש הגדול האדום האדום גם יין אדום בקש ממנו כמ״ש דאכל דשת, ויש לומר דהכי כאמר  לו אם אתה רוצה יין אתה מוכרח למכור בכורתך שאל״כ אסור לך לשתות יין כמ״ש
בתענית י״ז דכהנים אסורים לשתות יין לעולם  שמא יצטרכו לעבוד, זהו שהשיב הנה אנכי הולך למות פירש״י שתויי יין במיתה כו׳ (ועי׳  בס׳ הדר זקנים מבעה״ת בפ׳ הלעיטני נא מה שהביאו בשם מדרש). (טעמא דקרא, ע"מ כח)

4.עשיו כביכול מתקן את  לוט ואשתו:

א.עשיו נזהר מליפול בבור של לוט - ולא השתכר- מה שאיפשר את תוקף המכירה:

שיכור שקנה ומכר אין קנייתו קניה ואין מכירתו מכירה כאמר בגמרא בעירובין (סה ע"א) אך זאת רק אם הגיע  לשכרותו של לוט שאינו יכול להלךצ על רגליו .אם הוא יכול ללכת מכירתו מכירה וקנייתו קניה.
עשיו שתה ככתוב"וישת" והמשקה ששתה היה יין כי היתה זו סעודת הבראה ואומרת הגמרא שלא נברא היין אלא לנחם אבלים שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".מכיוו ן שעשיו שתה יין יש לחושוש שהיה כבר שיכור ומכירתו אינה מכירה על כן מדגיש הפסוק "ויקם וילך" הוא היה מסוגל לקום וללכת על רגליו אם כן לא הגיע לשכרותו של לוט וממילא מכירתו מכירה(ע"פ ר' אברהם ברודא זצ"ל, מתוך טללי אורות על התורה)

ב.עשיו כנראה שאל על המלח של אשת לוט- רצה לתקן אותו לנתינת מעשרות:

ותהי נציב מלח. בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק כ״ה ובספר הישר אמרו שכל היום לוחכים אותה השוורים עד אצבעות רגליה ובבוקר צומחת שנא׳ ותבט וגו׳ ותהי נציב מלח ומפרש הרד״ל דדריש נציב לשם נטיעה הצומחת כו׳ ע״ש. ומ״מ נראה פשוט דהנוטל מלח ממנה פטור ממעשר דאין זה צומח מהאדמה אלא ממה שנשאר מרגלי׳ חחר וצומח והד ככמהין ופטריות ועי׳ בירו׳ ריש מעשרות
דכל דבר שאין נזרע פטור ממעשר (וגם מצד  הפקר פטור). ואולי על המלח הזה שאל עשו אם חייב במעשר ועי׳ נדה ע׳ ב׳ (טעמא דקרא, הרב קנייבסקי שליט"א, ע"מ כא)

5.עשיו היה בבחינת בן סורר ומורה ואיך יוכל להחזיק בבכורה?

ויאמר יעקב וכו', הנה מן הבען נתנבא כי הוא הבכור כי גם לכן ידו אוחזת בעקב עשו כנז' ולו משפט הבכורה אלא שבקש תחבולה כדי שעשו יודה בפיו למוכרה אך עיקר סמיכתו היה על היותו יודע האמת כי הוא הבכור ולא עוד אלא שגם ראה פניו שלא נהג כמעשה הבכור כי הנה בא מן השדה הוא עייף משפיכות דמים ומגלוי עריות, גם ראה כי אפילו אינו כשאר הבנים הפשוטים אלא בן סורר ומורה זולל וסובא ובאומרו הלעיטני לשון הלעטה וזוללות מן האדום אלא תבשיל עדשים אדומים גם סיבת יין אדום וז"ש שנית האדום וראה לגודל הזוללות כי כל הרואהו בכך קרא שמו אדום ע"ש זולל וסובא כנז' האדום האדום אז רימהו ויאמר לו מכרה כיום:

ויאמר עשו וכו' כבר בהיותנו בבטן אמנו הייתי מפרכס לצאת בפתח ע"ז ובחרתי לחלק הע"ז והנה אנכי הולך למות בעוה"ב והנה הבכורה היא כהונה גדולה לזכות לחיי העוה"ב א"כ למה זה לי בכורה קחה אתה שאתה עלתה לחלקך חיי העוה"ב ולך נאה ולא לי וז"ש למה לי בכורה גם ז"ש זה כלומר עתה כיון שכבר חלקנו העולמות בבטן אמנו:

או ירמוז הנה אנכי הולך למות כי מחויב אני עתה בג"ע ובש"ד ששפכתי ואיך אעשה בבכורה אחר שאנכי הולך למות כנז', 
או ירמוז הנה הרגתי לנמרוד מלך שנער כמ"ש ז"ל ומוכרח אני שגואלי הדם ימיתוני א"כ למה זה אני עתה לי בכורה אפילו שבתחילה הייתי ראוי אליה, ואחר שמכרה מדעתו בלא אונס ולא עוד אלא כי ויבז עשו את הבכורה אחר שאכל ושתה ולא היה עתה אנוס כי כבר אכל ולא עוד אלא ששפך דם וג"ע והרשיע מאד ולא עוד אלא שתכף האמת יעקב הוא הבכור הרי נתברר כי יעקב הוא המרגליות שכל עסקו ית' בו והוא הנקרא זרע יצחק ואברהם ולא זולתו כנז' בפסוק ראשון אברהם הוליד את יצחק:

(ספר עץ הדעת טוב, רבי חיים ויטאל,פרשת תולדות)

6.אם אינו מזהה עדשים מרוב עייפותו איך יוכל לעבוד ולשרת את הקב"ה :

מכרה כיום. כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך באופן שאתה כ''כ עיף שאינך מכיר הנזיד אין ספק שלא תוכל להתעסק בעניני הבכורה לשרת לאל ית' ולעשו' את הראוי לבכור: (ספורנו ,שם)

7.מכירת הבכורה והעברת אחריות "זבולון ליעקב נעשתה כי בבקשתו של עשו נחשף שהוא לא מעוניין לקבל את תפקיד זבולון ולהאכיל ולפרנס את יעקב :

מעתה יתבאר כמין חומר מה שטרח הכתוב לגלות לנו איך נתגלגל מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים כי התורה הקדושה רוצה לגלות בכך המרידה הגדולה של עשו הרשע  כי מאחר שתפקידו הוא להיות בבחינת זבולון לפרנס ולכלכל את יעקב כדי שיוכל לשבת במנוחה על התורה ועל העבודה היה ראוי שכאשר יעקב בא הביתה אחרי יום שלם של עסק התורה יכין לו עשו כל מיני מטעמים ומעדנים כדי לתתו לפיו של יעקב.

והנה בא עשו הרשע והפך את הקערה על פיה כי לא רק שלא בישל ליעקב כלום אלא עוד ביקש מיעקב להלעיטו מנזיד עדשים שבישל לעצמו באומרו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" כאשר ראה יעקב כן "ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי" שהרי מה שזכית לקדושת הבכורה בזכות היותך בבחינת זבולון לפרנסני כדי שאוכל לעסוק בתורה בלי שום מניעות אולם עתה שאינך ממלא את תפקידך להכין לי מזונותי ואתה עוד מבקש ממני לתת אוכל לפיך אם כן מכור בכורתך שהיא הבחינה של זבולון

"ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" גילה לו עשו בכך שאינו רוצה לפרנס את יעקב כי אז לא ישאר לו כלום למחייתו וימות ברעב וזהו שאמר "הנה אנוכי הולך למות" ברעב אם אצטרך לפרנסך "ולמה זה לי בכורה" שזכיתי בו רק בזכות התפקיד של זבולון "וימכור את בכורתו ליעקב" ועל ידי מכירת הבכורה קנה יעקב מעשו לעצמו גם התפקיד של זבולון שבזכות תפקיד זה זכה עשו לבכורה 

(שבילי פנחס, בראשית חלק ב ,פרשת  תולדות מאמר ז)

חלק ג: בין יצחק לרבקה ביחס אל הבנים

1.יצחק- קץ חי- חי את העולם הבא כבר בתוך העולם הזה:

קץ חי דאיהו יצחק (זוהר בראשית רנ"ב ע"ב)

יצחק אבינו היה איש העולם הבא שחי בעולם הזה, גם "חי" וגם "קץ"
(ע"פ הרב אורי שרקי)

2.שורש המחלוקת בין יצחק לרבקה - מחלוקת בית שמאי ובית הלל:

יצחק נודע שהיה בסוד הגבורות ואחר העקידה נמתקו הגבורות שבו כנודע לכן קיים המצווה כבית שמאי שהם גם כן סוד בחינת הגבורה והיה לו ב זכרים ודי לו בזה לקיום המצווה בשורש נשמתו והוא דוגמא לעתיד לבוא שיהיה הלכה כב"ש (אמרי יוסף, פרשת תולדות דף קטו-קטז)

נמצינו למדים מזה יסוד גדול בהליכות עולם של יצחק אבינו שמחמת היותו דבוק במידת הדין התנהג גם להלכה כשיטת בית שמאי שמדתם דין לכן גם לעניין ברכות העולם הזה רצה להתנהג כשיטת בית שמאי שראוי לפרוש מכל ענייני העולם הזה וכפי שתהיה ההלכה לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולפיכך לא רצה מתחילה למסור את הברכות ליעקב איש תם עמוד התורה אבל רבקה אמנו השיגה מצד חסד שבה שבעולם הזה שמתקיים במידת החסד בבחינת "עולם חסד יבנה" הלכה כבית הלל שמידתם חסד אם כן ראוי להשפיע ברכות העולם הזה ליקב כדי שיוכל לעסוק בתורה ובעבודת ה' מתוך הרחבת הדעת 


( שבילי פנחס בראשית חלק ב מאמר כז)

3.יצחק קיווה שעשו ימלא תפקידו של זבולון ולכן ביקש לברכו בברכות גשמיות ורבקה שידעה שאין זו כוונת עשו סיבבה שיעקב יקבל גם את הברכות הגשמיות:

ולפי זה נוכל לומר שגם יצחק דימה כן, שעיקר פעולות עשו, ששמו נרמז על בחינת עשיה ולעסוק במשא ומתן, עיקר כוונתו בכדי ליתן מעשר וצדקה ליעקב, להחזיקו על התורה ועבודה, ועל כן שאל אם גם ממלח ותבן מעשרין, כדי לרמות לאביו שעיקר כוונת עבודתו לגרום שיעקב יוכל לעסוק בתורה, ועל כן רצה יצחק לברכו מקודם. ואמנם רבקה הצדקת הבינה זאת בטוב, כי אך שקר ומרמה בפיו של עשו, ואך כוונתו לרעות את עצמו, ולא להחזיק ידי תלמידי חכמים. על כן יעצה ליעקב בנה שהוא בעצמו יקבל הברכות מאביו, כדי שיתברך בתורה וגדולה במקום אחד, שלא לבקש פרנסתו מעשו אחיו. ועל כן אמרה לו לעשות מטעמים לאביו

(אמרי נועם על התורה - פרשת תולדות)

4.ברכתו של יצחק היתה מכוונת לעולם הבא:
וְיִתֶּן לְךְ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ - הִנֵּה מִלְמַעְלָה וּמִמַּטָּה בְּחִבּוּר אֶחָד. וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ - הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, אֲבָל כַּכָּתוּב וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. בּא רְאֵה, נַעַר הָיִיתִי וְגוֹ', וּבֵאֲרוּהָ - הַפָּסוּק הַזֶּה אָמַר אוֹתוֹ שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ.
יַעֵבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁשָּׁלַט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְגוֹ' מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וְגוֹ'. וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַכֹּל בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כַּכָּתוּב (תהלים עב) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ.

(זוהר בראשית דף קמג ע''א)

5.הברכה שניתנה ליעקב ע"י יצחק לפני צאתו היא הברכה הרוחנית שיועדה לו מלכתחילה:

בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו. 

(  שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )

חלק ד: ברכות יצחק ליעקב ועשו

1.עיני יצחק כהו כי היה תיקון של חווה שחטאה בעיניה וגרמה לפקיחת העיניים של אדם וחווה שלא בזמן :
לפי שיצחק היה תיקון חוה שקלקלה באכילת עץ הדעת (בראשית ג) ותפקחנה עיני שניהם מאכילת הפרי לכן עתה ותכהן עיניו מראות מן אותה הראיה שהיה העץ טוב למאכל ונחמד למראה ולפי שעשו היה הראשון ר"ל בן הראשון של חוה שהוא קין שהי' מזוהמת סמאל שהטיל זוהמא בחוה לכן הי' סיג של יצחק עשו שופך דמים אבל מאברהם יצא סיג של ישמעאל שהיה בא מהגר שהיא לילית שגרשה שרה אותה ואת בנה הלך עשו ליקח בת ישמעאל שיהי' לו תרין סיגין מן כספא ודהבא (תהלים קיט) סיגים השבת כל רשעי ארץ לכן הוצרך עתה יצחק להיות סומא לקיים (דברים כח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך שהי' סמוי מן העין לתקן (איוב יא) עיני רשעים תכלינה והוצרך יעקב לבא שהוא שופרי דאדם וליקח מן יצחק שהוא תיקן שניהם אדם וחוה והם הברכות אשר הביא בנו עשו שהוא שר שמעלה הקללות לעולם:
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות )

2.יצחק ביקש מיעקב לנשקו וביקש למששו- כדי לתקן את התוספת המיותרת של חווה שאמרה שאסור לגעת בעץ הדעת: (ענ"ד)

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי (בראשית כז,כא)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק אָבִיו:  גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי, בְּנִי(בראשית כז,כו)

3.יצחק ביקש מטעמים מעשיו כדי לבדוק אם ידע לחבר בגשמיות שלהם איזה שהוא טעם של קדושה:


אפשר לטעום טעם נוסף בבקשת יצחק להביא לו מטעמים, מפני שרצה לבודקו, אם יוכל להכין מטעמים מעסקי עולם הזה, שיהיה בהם טעם של קדושה, וזה יוכיח לו שעשו ראוי לעשיה הגשמית שהועד לה.

והנה כאשר יעקב הביא לו את המטעמים וירח את ריח בגדיו, ועל ידיו היו עורות עיזים, וידוע ש"אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל" (רש"י בראשית פרק כז פסוק כז), היינו שהעשיה הגשמית, שבדרך כלל ראויה להיות מאוסה אצל עובדי ה', נכנס בה ריח של קדושה, ריח חקל תפוחין קדישין, שישראל נמשלו להם.

(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)


4.יצחק זיהה אצל יעקב את מידת "כל" (שער החמישים) ולכן הצהיר שאכל מ"כל":

והנה כאשר עשו בא והביא גם הוא מטעמים נחרד יצחק ואמר "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל וגו'" ופירש רש"י "מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו" (כ"ז ל"ג ). לאיזה טעמים הוא התכוון?
נראה לבאר זאת ע"פ המדרש, שהאבות הצטיינו במידת "כל", אברהם בכל שנאמר:

"וה' בירך את אברהם בכל" יצחק מכל שנאמר: "ואכל מכל", יעקב כל, שנאמר: "כי יש לי כל".

בכל אלו קשה מכל להבין את המיוחד ביצחק שנאמר בו "מכל" מה המשמעות שבפסוק זה "ואכל מכל" שיכולה ללמד על יצחק ? אלא נראה לבאר כך: יעקב הצטיין במידת "כל" שהיא הסתפקות, ובטחון בקב"ה . לעומת עשו שאמר "יש לי רב" לשון רבוי יעקב האמין שכל מה שיש לו ניתן לו לפי צרכיו, וממילא לא חסר דבר. וכשיצחק טעם ממטעמיו של יעקב הרגיש בחוש את הטעמים הללו של יעקב ואמר "ואכל מכל". ולכן כשחזר עשו עם המטעמים שלו, ויצחק הרגיש בהבדל שבשניהם, אשר את הברכה שברך את יעקב ואמר "גם ברוך יהיה".

(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)
5.איך אמר יעקב "אנוכי עשו בכורך":

א.יעקב הוא הבכור ליצירה:
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שמעתי מדרש אגדה  (ת) הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השנייה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין
(רשי,שם)

ויעקב הוא הבכור במציאות בפועל לאחר המכירה:

וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב (בראשית כה,לג)

ולכן הוא עשוי ושלם כמו עשיו לעניין הבכורה מכל הכיוונים ולכן הוא בגדר "עשו בכורך" (ענ"ד)

ב.יש ליעקב גם יצר רע שקיבל מאחיזה בעקב עשו ולכן הוא זקוק וראוי גם לברכות:
"אנוכי עשו בכורך"- שהרי יש בתוכי מהרע בעשו שנכנס בי כאשרא אחזתי בעקבו ומצד זה יש לי בחירה להרע או להיטבי ומכיון שבכל זאת התגברתי ובחרתי ללכת בדרך הטובה והישרה הרי מגיע לי על כך הברכות בצדק ובמשפט (שבילי פנחס תולדות מאמר כד)


6.טעם העץ כטעם הפרי- האמת צריכה להיעשות וגם להיראות- ולכן יעקב נאלץ לשלם מחיר כבד  על המעשה שעשה (עבירה כביכול בכך שגנב את דעת אביו אבל לשלם שמים) ועל אף שעשאו על פי דין שהרי הוא הבכור בפועל:

אף על פי שעשה יעקב כל מה שעשה ביושר ובדין קיבל את הברכות וקנה הבכורה- מאחר וכלפי חוץ הדברים לא נראים כשרים הרי שבכל זאת
כי צריך להתקיים "טעם העץ כטעם הפרי" וכשזה לא מתקיים יש צורך לתקן זאת במידה כנגד מידה לכל מעשה (ענ"ד)

עשיו- ברדיפה אחריו להורגו
לבן- בהחלפת הבכורה בצעירה

יוסף- בהפרדו ממנו 22 שנה כמניין השנים שלא שהה יעקב עם הוריו עת נאלץ לברוח ללבן 

עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי (בראשית כז,יג) 

ויאמר אליהם יעקב וגו' יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה (שם מב. לו), ולכאורה זהו מיותר כי מי לא ידע אשר הצער של העדר הבנים הוא על האב ולמי יכאב יותר ממנו. אמנם יש לומר דהענין כך הוא דכאשר רצתה רבקה אמנו לשלוח את יעקב לקבל הברכות מיצחק אביו. וחשש יעקב פן יקלל אותו אביו, אמרה אליו רבקה עלי קללתך בני. והנה אם נפרשהו כפשוטו אשר כוונתה הי' שלא יקלל אותו א"כ קשה דהוי לה למימר לא יקללך, אך הכוונה הוא כי רבקה הודיעה ליעקב שלא יבואו עליו צרות כי אם ג' אלו הרמוזים במלת עלי, צרת עשו, צרת לבן, צרת יוסף. ומלת עלי ר"ת עשו לבן יוסף וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה איך תקחו את בנימין, הלא על"י היו כולנה ר"ל הלא אמי הודיעה לי ברוח הקודש שלא יבואו עלי צרות רק אלו הרמוזים במלת עלי ולא יותר. רק אח"כ כאשר השיבו אליו את שמעון ובנימין ולא הצטער עליהם רק זמן מועט אז ראה ויוכיח שדבר אמת הי' בפה אמו אבל מקודם היה מתאונן על זה. (שו"ת זית רענן שם):

(ספר קול אליהו על בראשית פרק מב פסוק לו )

סיכום: כל ענייני האכילה בפרשה ובפרט בשלב הברכות קשורים לחטא  האכילה של אדם וחווה

1.נזיד העדשים ועץ הדעת:

יעקב הזיד נזיד - סעודת הבראה , מאכל אבלות על פטירת אברהם שהוא הראשון לתקן את אדם וחווה שבגינם הוא נפטר מגזרת עטיו של נחש וממילא יש בעדשים- מאכל האבלות לתקן במידת מה את מה שהביא מות לעולם וגם להזכיר כדברי ראשי את המעגליות שיש בעולם ואת הצורך לתקן כל קלקול במיוחד הקלקולים השרשיים של חטא אדם וחווה (ענ"ד)

2.יצחק רצה לעורר את עשו מהתעוררות דלתתא של הכנת מאכלים כדי שתחול עליו מלעמהל התועררות גשמית בברכות אביו:

ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי-

אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו חז"ל (פסחים קיז.) אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר (מלכים ב ג, טו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר בעבור תברכך נפשי, בעבור תברכני נפשך, למען תברכך נפשי:

 ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים, טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ועל כן רצה שתהיה סיבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו. והנה זה דוגמת מה שדרשו חז"ל (ראש השנה טז.) מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן, והכל מדה כנגד מדה שתחול הברכה באותו מין עצמו בשכר ההבאה והנסוך, ואין כוונת חז"ל במאמר הזה שיהיה זה שכר עשיית המצוות הללו חס ושלום, שהרי אמרו (קידושין לט ע"ב) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלומר עיקר השכר אינו בעולם הזה, אבל השכר הוא פירות המצוה שאדם אוכל בעולם הזה במין המצוה בעצמה והקרן קיימת לעולם הבא, וכענין שאמרו חז"ל (שבת כג ע"ב) כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, כל הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין וכיוצא בהן, שאין עיקר השכר משתלם לו בעולם הזה אלא פירות המצוה במינה:

(רבנו בחיי , בראשית כז , ד )

3.כל האכילה שכיוון אליה יצחק היתה כדי לתקן את חטא האכילה של אדם וחווה ואלי התכוון לשחזר את החטא בדרך התיקון ובגלל החלפת יעקב בעשיו לא עלה בידו:

 במדרש אמר יצחק לעשו שהוא טעם מכל מטעמים בעולם כיון שזכר לו טעם בשר אז צעק עשו בקול גדול אם מעדשים זכה לבכורה ק"ו שזכה לברכה מבשר שנתן לאביו אפשר שע"ז אמר ויעקבני זה פעמים ר"ל שרמז על אכילה זו שהיא כפלים אם לקח אדם בכורתו ע"י עדשים ק"ו עתה שנתן לו לאכול בשר שיקח את ברכתו באכילה זו. ועל מה שאמרו במדרש ואכל מכל מה שנברא מששת ימי בראשית שעתה באכילה זו בא לתקן אכילת עץ שאכל הוא בגלגולא קדמאה בנפש חוה וברוח אדם:

(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות )









__________________________________________________________________________


עדשים- לאחר פטירת אברהם הראשון לתקן חטא אדם הראשון אז נתעורר מחדש חטא עץ הדעת והוא נפל בו שוב שלא היה יכול לחכות עם העדשים שיהיו מוכנים

torah/files/r-ari-kahn-toldot-5779.pdf

וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (בראשית כה, כג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה (בראשית רבה, סג,ז)

לחם יין ועץ הדעת:
https://www.etzion.org.il/he/download/file/fid/6815

יום פטירת אברהם ולהבדיל מות נמרוד בגדי החמדות מכירת הבכורה :
https://pesukim.org/%D7%95%D7%99%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%95-%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%9B/




http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5769/5769-08-Vayichlach.pdf






http://ravtzair.blogspot.com/2012/11/blog-post_15.html

יעקב מבין שהוא צריך לקחת אחריות ולכן קונה את הבכורה כדי להמשיך לתקן את חטא אדם וחווה



ואוכל מכל- בכל מכל כל


לכן גם יעקב נקבר במערת המכפלה עם לאה:
https://www.steinsaltz-center.org.il/document/68678,7514,95.aspx

______________________________________________________________________
*כל המהלך של חלק א מבוסס על מאמרי ספר שבילי פנחס