חיי שרה: אדם וחווה - אברהם ושרה- יצחק ורבקה- גלגולו של תיקון

פתיחה: נקודת המהפך והשיא של פרשת חיי שרה- מה גרם לרבקה ללכת עם אליעזר?

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ (בראשית כד,נח)

רבקה יכלה להמשיך חייה הנעימים ובזכות בטחונה זכו לצאת ממצרים:

אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה אותה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לה לרבקה (בראשית כד) התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ונתנה בטחונה על הקב"ה ובשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למטתו של יעקב ובשכר שתפסה לאה את זלפה והעלתה למטתו של יעקב לכך נאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

(תנא דבי אליהו רבה פרק כז )


הקדמה: גודל ה"אלך" של רבקה לעומת "לך לך" של אברהם:

בניגוד לאברהם שהולך ב"לך לך" עם אשתו ורכושו ובציווי מפורש של ה' , רבקה הולכת אל הלא נודע בגיל צעיר( 3 או 14 ) , על סמך דברי העבד ובלי בני משפחתה (פרט למינקת שלה). 
זוהי נקודת המפנה של הפרשה בה הכל מתהפך לטובה והשרשרת שהחלה עם אברהם ושרה ממשיכה עם רבקה שמתחברת ליצחק (ענ"ד)


חלק א: אברהם ושרה נוגעים בשער החמישים ומעבירים אותו ליצחק


1.שרה היא הראשונה שבמיתתה זוכה לשער הנון:

בינה יתרה ניתנה באישה יותר מבאיש  ( נדה מה,ע"ב)

נ עולה חמשים, חמשים שערי בינה, שייך לחיי שרה, פרשת השבוע – היא זכתה לשער הנון...
 בכך ששרה זוכה לשער הנון בהסתלקות שלה – כמו משה – ושרה שייכת לזה באופן מיוחד שהרי היא בינה (עליה בפרט נאמר "בינה יתירה נתנה באשה וכו'" שעל כן "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה"- שבה חמשים שערים, והיא זכתה לכל השערים עד לשער הנון (ועד בכלל).

(ע"פ הרב גינזבורג, מאמר "פרשת חיי שרה – המעבר מאברהם ושרה ליצחק ורבקה

2.עוד בחייה היתה בה בתנוצצות מדרגת "כל" ואילו אברהם היה טפל לה בנביאות :

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע

יש בפסוק זה תיקון לאדם הראשון ששמע בקול אשתו לדבר עבירה וכאן התיקון שישמע אברהם בקול שרה אשתו כי היא אכן הצליחה להיכנס אל שער החמישים דקדושה:

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

 (ממ"ש), דייק היה לו לומר שמע לדבריה, כמו שאמר כל אשר תאמר, או שמע אליה כדרך המקרא (דברים י"א י"ג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ועוד קשה דקול בלא דיבור הוא רק הברת קול בעלמא, ומה שייך לציית להברת קול לבד, לכן פירש בקול רוח הקודש, להורות שהיא לא דברה מעצמה כלום, אלא מקול רוח הקודש, ודומה לו קצת שימוש לשון יצא בת קול, משום הכי נמי דרשו (ב"ר פ' כ' י"ט) גבי אדם הראשון על פסוק לקול אשתך (לעיל ג' י"ז) שהיתה מיללת עליו בקולה וכו': (שפתי חכמים,שם)

3.השם הפנימי של שרה הוא יסכה שהוא השם שמעיד על מדרגת הנבואה שבה:

א.יסכה- שמה ברשימת הנביאות:
שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב אבי מלכה ואבי יסכה ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר יסכה שהכל סוכין 
( מגילה דף יד, ע"א )
ב.משמעות השם יסכה: יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה: (רש"י,שם)

ג.יסכה רמוז בשם שרה:שרה. בא''ת ב''ש בג''ץ. שהוא בגימטריא יסכה זו היא רמז למה שאחז''ל יסכה זו שרה: (בעל הטורים,שם) 

ד.יסכ"ה בגימטריה צ"ה כמו זיווג  השמות העתידי יהי"ה ואדנ"י ולכן מברכים חתן והכלה שהזיווג יעלה יפ"ה וגם עונים אמ"ן(91) סלה(95):

שם י-ה-י-ה (שהוא מעל שם י-ה-ו-ה) עם שם אדנות הוא בגימטריה יסכ"ה ואולי לרמז שצופנת בתוכה את המציאות המתוקנת העתידית (ענ"ד)

גם עוד רומז לנו הכתוב בר"ת מתיבות י'ושב פ'תח ה'אוהל, היא יפ"ה, על דרך שאמרו ז"ל מאי האי דאמרי אינשי כשמזווגים ומתחתנים איש ואשה, אומרים שהזיווג יהיה עולה יפה, ולהבין לאיזה מקום יהיה עולה, ומאי הלשון הזה שיהיה עולה יפה. ופי' כי כלל העבדות לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בחינת יחוד שמות הוי"ה ואדנ"י, שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים, והנה כתוב בספרים (ליקו"ת זכריה יד,) שלעתיד יהיה משם הוי"ה אותיות יהיה, שהוא"ו תהיה יו"ד, וזהו (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד, כי עתה הוא"ו הוא הצינור להשפיע לעומק העולם, כי עד עתה אנחנו בעומק, וצריך הצינור הראשון להשפיע עלינו, אבל לעתיד לא תצטרך הוא"ו להתארך כ"כ, כי יהיה לבחינת כנס"י עליה, ויהיה מהוא"ו גם כן יו"ד ויהיה מהוי"ה יהי"ה, ונמצא יהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה, יהי"ה אדנ"י גימטריא יפ"ה, ולכן אומרים הזיווג יהיה עולה יפ"ה, שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר הזיווג העליון לקרב ביאת משיחנו, ויהיה זיווג יהי"ה אדנ"י גימטריא מספר יפ"ה, ותיבת עולה הוא על דרך שכותבים סך הכל המספר, עולה, כן הכוונה כאן, שהמספר לזיווגי השמות יהיה יפ"ה במספר, ועד שם היתה עבודת אברהם ליחוד הנ"ל, והפתח לזה היה אברהם שממנו התחיל להשתלשל אומה הישראלית:

(ספר זרע קודש - פרשת וירא )

ביאור דבריו הקדושים ע"פ הידוע מהזוהר והאריז"ל כי כל ההשפעות יורדות מלמעלה למטה ע"י ייחוד שני שמות הנכתב והנקרא הוי"ה אדנ"י שמספרם צ"א לכן צריך לכוון בעניית אמ"ן על הברכות כי אמ"ן בגימטריה הוי"ה אדנ"י  שמהם באים כל השפעות טובות.
וזהו פירוש הפסוק "ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד" שהשם הוי"ה יתעלה לשם יהי"ה.נמצא לפי זה כי לעתיד לבוא יתעלה הייחוד  מב' שמות הוי"ה ויה"ה שעולה בגימטריה צ"ה לכן מברכים את החתן והכלה שהזיוויג יעלה יפה היינו שהזיווג של מעלה שהוא עתה שמות הוי"ה אדנ"י יעלה בגימטריה כמספר יפ"ה שהוא צ"ה כמניין יהי"ה אדנ"י...

על פי הקדמה זו פירש בנו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"א מה שאנו אמרים כמה פעמים אחרי התפילה או ברכה אמן סלה כי אמן בגימטריה צ"א  כמניין הוי"ה אדנ"י, סל"ה בגימרטיה צ"ה כמניין יהי"ה אדני  ואנו מתפללים אמן סלה כי מה שהייחוד עתה אמ"ן יתעלה להיות סל"ה - יהי"ה אדנ"י

(שבילי פנחס בראשית חלק א ע"מ תקפח-תקפט)

4.אחרי פטירת שרה ה' השפיע על אברהם חמישים שערי בינה:

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. .....
על כן יוצדק אחריו ואברהם זקן בא בימים רצה לומר שהוצרך לזיווגא עילאה על כן בא בימים רצה לומר ימים העליונים כדאיתא בזוה"ק וה' ברך את אברהם בכל רצה לומר אחר שקישר את עצמו בעולם הבינה השפיע עליו ה' החמשים שערי בינה כי כל בגימטריא חמשים
( ספר מאור ושמש - פרשת חיי שרה )

5.מדרגתו של אברהם בשער החמישים היתה חלקית בגלל ישמעאל:
וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ (בראשית טז,יב)"ידו בכל ויד כל בו. ראיתי בשל"ה כי בכל מכל כל, בכל יש בו תערובת, כי בי"ת ב"כל משמע בכל ולא הכל, כמו )סנהדרין נט:( כי ביצחק ולא כל יצחק, והכי נמי דכוותיה, וכן מכל משמע מקצת, כל ולא כולו. אך יעקב נתברך, 'יש לי כל' בלי תערובות. ונראה הרמז אמר ידו בכ"ל, כל שיש בו תערובות קליפות בקדושה המרומזת בתיבת בכ"ל, אז יד ישמעאל שולט, וזה ידו בכ"ל וגו', אמנם כשיתקנו ישראל דרכיהם, ויבררו הקליפה וישאר קדושה ברורה, אזי יד כ"ל בו, מושלת על עשו וישמעאל (חתם סופר ,שם,ד"ה ידו בכל)


6.לכל אחד מהאבות היתה נגיעה בשער החמישים ויעקב בעוצה הכי חזקה כי מיטתו שלמה:תנו רבנן שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב ביה בכל, יצחק דכתיב ביה מכל, יעקב דכתיב ביה כל". ופירש רש"י: "בכל מכל כל, באברהם כתיב )בראשית כד-א( וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק כתיב )שם כז-לג( ואוכל מכל, ביעקב כתיב )שם לג-יא( וכי יש לי כל, כלומר לא חסרו שום טובה" (בבא בתרא טז,ע"ב- יז ע"א)

7.גם לאליעזר יש אחיזה כלשהי בחמישים שערי בינה:


ויאמר אברהם אל עבדו, המיוחד לו. המורה על מעלת האדון ומתואר בתואריו ובמדותיו, וכמו שהוא נקרא זקן כך נקרא הוא זקן ביתו. וכמו שנאמר באברהם וה' בירך את אברהם בכל, כך נאמר בו המ ושל בכל אשר לו. לפי שלימדו אברהם תורתו וחכמתו. כאומרם ז"ל (יומא כח ע"ב) הוא דמשק אליעזר (לעיל טו, ב), שדולה ומשקה מתורתו לאחרים. וזהו המושל בכל אשר לו, שהוא רמז על חמשים שערי בינה, שהשם בירך את אברהם בכל (לעיל פס' א), כמנין כל
(צרור המור על בראשית פרק כד פסוק ב )

8.אברהם העביר ליצחק את שער החמישים - שער ה"כל": 

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (בראשית כה,ה)

וְאֵלֶּה, שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל--מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּגְוַע וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.  יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁוּרָה; עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, נָפָל.
(בראשית כה,יז-יח)

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, איתא בשפת אמת א"א הוסיף מחול על הקודש, מידת אברהם היא אהבה ואהבה אין לה שיעור, במדרש דורש על אברהם אשר פריו יתן בעתו זה ישמעאל ועלהו לא יבול זה יצחק וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה, הם היו קליפה ושומר להפרי שהוא יצחק, והנה קליפה קדמה לפרי לכן היה ישמעאל קודם יצחק ובני קטורה לאחריו כענין דאיתא והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, איתא ברש"י על פני כל אחיו נפל ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון עד שלא מת אברהם ישכון משמת אברהם נפל, כל זמן שהפרי לא נגמר יש להקליפה טעם הפרי ומשנגמר הפרי בטל טעם הקליפה ולא נשאר ממנה כלום ונופלת, אחר מיתת אברהם היה ליצחק כל השלימות ולכן על פני כל אחיו נפל, כתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים וגו' נתן אברהם מתנות, והלא ממילא לא נתן את כל אשר לו ליצחק אלא שאיתא במדרש וה' ברך את אברהם בכל שלא חסר קילורין שלו כלום, מה שהוציא נתמלא שוב וזו היא מידת כל כדאיתא ברמב"ן שם, איתא בזוה"ק לך לך מארצך וגו' לאברהם אבינו נאמר לצאת מנ' שערי טומאה ולהכנס בנ' שערי בינה, לך גימטריא נ', אברהם אבינו יגע עצמו לבטל הפסולת של נ' שערי טומאה, איתא בגמרא ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות שם טומאה מסר להם, על א"א דרשו מי יתן טהור מטמא ואיתא בגמרא טהור מכלל שהוא טמא, בכל טומאה יש ניצוץ קדושה שצריך להוציאו וכן להיפך בכל קדושה יש משהו משכא דחויא, שם טומאה מסר להם, והלא אינו רשאי כדכתיב לא ישמע על פיך, אלא שהקליפה שהיא שומר להפרי נעשית כדי שהקדושה לא תהיה הפקר וזהו שאמרו טהור מכלל דאיכא טמא ולענין זה יש צורך בקליפה, וכשאדם מייגע עצמו מתבטלת הקליפה, ויתן את כל אשר לו ליצחק היינו שאברהם נתן ליצחק החמשים שערי בינה, כל בגימטריא חמשים, איתא בספרים על פני כל אחיו נפל שיצחק לקח כל השערים, אצל יצחק נשאר יראת ה' טהורה עומדת לעד

(ספר אמרי אמת - פרשת חיי שרה )

חלק ב: אברהם ושרה מתחילים את תיקון  קלקולי אדם וחווה

1.מה שאלה קילקלו אלה תיקנו:

אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם

(אלשיך בראשית פרק כג )

2.אברהם ושרה תיקנו את הקנאה והתאוה והכבוד שקילקלו אדם וחווה :

האבות והאמהות הם שכללו את העולם, והם תקון אדם שהוא תכלית הבריאה. והנה תנן (אבות ד, כא), הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ורמז לאדם הראשון ששם היו אלו הג' רעות, הנחש קנאה, ורצה לישא את חוה על כן היה מסית לענין הזה, והתעוררות התאוה, כמו שנאמר, כי תאוה היא לעינים, והכבוד כמו שנאמר, והייתם כאלהים. 
ובאברהם ושרה מצינו להיפך, נתלבשו בשלושת אלה לטובה, 
והטבע אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה (מגילה יג, א), ושרה נתנה את הגר בחיק אברהם אבינו בעלה. וענין התאוה, אמר אברהם למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', ואדרבה נדיב על נדיבות יקום, כן מדתם של אברהם ושרה בהכנסת אורחים. 
ולא היו רודפים אחר הכבוד, אדרבא אחזו במדת הענוה, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר.

(ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת חיי שרה תורה אור ד) 

3.עקירה ממקומם הטבעי:

א.אדם וחווה מגורשים בעל כורחם מגן עדן- מלמעלה- אל הארץ למטה:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כג-כד)

ב.אברהם ושרה מבחירתם נעקרים ממקומם והולכים לארץ ישראל מקומו של גן עדן כדי להקימו מחדש מלמטה:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

(בראשית יב,ד-ה)

4.היחס לעץ הדעת:

א.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)

ב.אברהם תיקן בעקידה( עם עצי תאנה) שנתן את  מה שלגמרי שלו:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)

וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 


ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)


5.נתינה מקדימה ללידה:

א.השפעה רוחנית- שרה נתנה אות בשמה לאברהם:

ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )

ב.השפעה גשמית- אדם נתן את צלעו ממנה נברה האישה:
וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשיעת ב,כא-כב)

6.הצלה ממוות:

א.שרה מצילה את חיי אברהם:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)

ב.חווה מביאה על האדם מיתה: 
חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו ( רפאל משה אלבז ,'עדן מקדם',  דף מד)

7.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה אבל דווקא הם הראשונים שנאמר בהם לשון קבורה


כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )

חלק ג: - רבקה ממשיכה את שרה

1.שם ה' בתחילת הפרשה על שרה ובסופה על רבקה:

מצינו אצל שרה שנרמז שם הוי"ה שנאמר: 
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה ...
וכן אצל רבקה:
...וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
ס"ת הווי"ה (ע"פ צמח דוד, דוד רבינוביץ פרשת חיי שרה)

2.רבקה מיועדת למלא את תפקידה של שרה וכך תבטל את זקנותו של אברהם:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי קר,שם)

3.על הזריזות:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת (בראשית יח,ו)

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,כ)

4.הכח הנבואי הדומיננטי:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי  גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(בראשית כה,כג)

5. צניעות משותפת:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ(בראשית יב,יא)

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה.(רש"י,שם)

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:(בראשית כד,סה)

6.נידה,חלה והדלקת הנר:

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר( שבת,פרק ב,משנה א)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ (אונקלוס,שם)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת   שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,   ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)

7. רבקה זהה לדמותה של שרה!

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. הָאֹהֱלָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ! מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? שֶׁחָזְרָה לְשָׁם הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמֶּנָּה הַשְּׁכִינָה, וְנֵר הָיָה דוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה מֵאִיר אֶת כָּל אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. אַחַר שֶׁמֵּתָה, כָּבָה אוֹתוֹ הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה, חָזְרָה הַשְּׁכִינָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר. שָׂרָה אִמּוֹ - שֶׁדָּמְתָה לְשָׂרָה בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

8.רבקה- גלגולה של שרה:

א.נולדה סמוך לפטירתה של שרה:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:  אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:  וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:  וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:(בראשית כב,כ-כג)

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ה), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְּשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.... אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(ב"ר,נח,א)

ב.רבקה היא ה"עדנה" של שרה:

 עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה 

ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק "אחרי" אמו • אפשר לפרש הכונה דהנה יצחק הצדיק היה מצער עצמו כל ימיו על דבר זה שאמרה אמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" שנראה מלשון זה שהיתה מסתפקת ח"ו ביכולת ה'

אבל עתה כשראה שרבקה היא שרה אמו [כדאיתא בספרי ח"ן שנשמת שרה נתגלגלה ברבקה] • מעתה ידע שכוונת הפסוק "אחרי בלותי היתה לי עדנה"  הוא כפשוטו ובניחותא, ולא בדרך בתמיה שרוח ר׳ דיבר בה שנשמתה תתגלגל ברבקה • וזהו אחרי בלותי אחר מיתתי תהיה לי עדנה תרגומו עולימו . וזהו וינחם יצחק אחרי אמו, שלא נצטער עוד עבורה  (אבקת רוכל,ליכטנשטיין,פרק י,שאלה קג)


9.רבקה התכסתה בצעיף כנגד שער החמישים מפני יראת הדין:
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק וגו' ותקח הצעיף ותתכס. ופירש רש"י ותרא את יצחק שראתה אותו הדור ותוהא וכו', הלשון הדור ותוהא צריך ביאור. והנראה לומר בדרך רמז דהנה התועלת הנמשך להנוסע אל הצדיקים הוא דהנה כל דרך איש ישר בעיניו ובפרט הלומד ועוסק בעבודה ידמה בנפשו שכבר הוא במדריגת צדיק, אמנם כשבא אצל הצדיק נופל עליו פחד ומורא ורואה אז שמעשיו אין נחשבים כלום ונופל ממדריגתו שהיה נחשב בעיניו לצדיק ובעל מדריגות ובא למדריגת תשובה לפשפש במעשיו ורואה שאינם כהוגן, וגם כשרואה עבודת הצדיק שהם גדולים מאד יפול עליו הבושה שהוא מתבייש ממעשיו ומדותיו ויראה לתקנם ולעבוד עבודת ה' ביתר שאת וביתר עוז, זה הוא התועלת הבא להנוסעים להצדיקים:
והנה ידוע שיצחק הוא מדת יראה עולם התשובה שהיה הוא מנהיג בני דורו שייראו מאד מפני הקב"ה ויעשו תשובה על מעשיהם. וזה מרמז לנו הפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל, גמל הוא לשון גמול היינו שנפלה ממדריגתה הראשונה שסברה שעשתה עד עתה שום גמול ומעשים טובים בעולם נפלה מזה ובאתה לעולם התשובה, כאשר אמרנו שזהו התועלת נמשך להבאים אצל הצדיק. וזה מרמז לנו רש"י שראתה אותו הדור ותוהא, רצה לומר הדור מלשון הדרי בי (עירובין נב.) שראתה מדריגתו לשוב אל ה' בתשובה שלימה, ותוהא על מעשיו הראשונות לתקנם ביתר שאת ויתר עוז, ובאתה לעולם התשובה עולם הבינה אשר מתפשטין משם חמשים שערי בינה וצריך להשב באמת לתקן כולם:
והנה יש חמשה חלקים לכל נשמה היינו נפש רוח נשמה חיה יחידה אשר צריך הבעל תשובה לתקן הכל ולשוב באמת בכל חמשה חלקיו להמשיך עליהם החמשים שערים הנ"ל, והנה חמש פעמים חמשים עולה ר"נ כמנין צעיף שעולה גימטריא ר"נ. וזה מרמז הכתוב ותקח הצעיף ותתכס, רצה לומר שתיקנה כל חמשה חלקים על ידי החמשים שערים הנ"ל, ותתכס כי על ידי התשובה נעשה האדם מכוסה מכל המקטריגים, והבן:

(ספר מאור ושמש - פרשת חיי שרה )




סיום: אצל רבקה התנוצץ ניצוץ פנימי שמשך אותה אל בית אברהם 

1.בגלל הנשמה החדשה שנולדה בה  לפני שלוש שנים- בעקידה  (ולכן רש"י מנה אותה כבת שלוש- מבחינה נשמתית ולא פיזית):

זה לדעת סדר עולם שנשאת לגיל ג שנים אולם תלמודא דידן שהיתה בת י"ג...
ואפשר לבאר ששתי הדעות שניהם אמת ...דיצחק אבינו תיקן ברכת מחיה המתים בשעת העקידה דפרחה נשמתו וחזרה.ומבואר בזוה"ק שהיה לו מתחילה נשמה מסיטרא דנוקבא  ובעקידה פרחה ובאה לו נשמה מסיטרא דכורא והנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ממנו נכנסה באיל  וזהו פירוש "אילו של יצחק" ובאותה שעה קיבלה רבקה נשמ המסיטרא דנוקבא כי הנשמות הן זוגות והשתא אתי שפיר שתי הדעות שיטת התוספות הנ"ל שהית הכבת י"ג שנים כן הוא האמת

(שארית נתן,ר' נתן לוברט נולד בשנת תרע"ז בווילנה, ראש פרשת תולדות)

2.בגלל המאמץ הגדול שעשו כדי להביא אותה כדי לשאת את יצחק

ותאמר: אלך

רבקה אינה נוכחת עם אביה בסיפורו המרגש של אליעזר והיא נקראת בכדי להביע את  דעתה. "ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה".

מה נוסח השאלה ?

"ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה? " האיש הזה, האנונימי, המוזר, הבלתי מוכר. כאן צפה ועולה העובדה שנדחקה לתחתית ההכרה. הארץ הרחוקה, דרך החתחתים, הניתוק מן המשפחה.

זה היה הרגע הקריטי ממנו חשש אליעזר. "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ".

אברהם מדגיש באזני העבד "ה' אלקי השמים ... ישלח מלאכו לפניך ..." אך בנוגע להסכמת האשה היא בת חורין לחלוטין "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וניקת משבועתי ...".

אפ' מלאך ה' היכול ליישר את הדרך ולנתב ניווט מוצלח ולעשות הכל, לא יוכל להתערב בבחירתה החפשית של רבקה.

כאן מתגלה טוהר נפשה של הנערה.

רבקה רואה לפניה אנשים עייפים ומאובקים הבאים מדרך רחוקה וגמלים הצמאים לטיפת מים. מיד מתעורר רגש החסד בלבה שהוא ללא גבול.

אם האנשים האלה עשו דרך כל כך רחוקה כדי למצוא בת זוג עם תכונות כשלי, הרי שזקוקים לי בארץ הזאת ועל כן היא משיבה ללא היסוס.

ותאמר: אלך.

כך עם ישראל קולט כי ה' ממתין לו ורק לו, מאתיים ועשר שנים במצריים, כדי לפלס את דרך ה' לעולם והוא נענה.

"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

                                                                                      

(הרב שבתי סבתו,ראש הישיבה במצפה יריחו)

_______________________________________________________________________

http://www.malchuty.org/2011-01-20-01-37-36/2011-01-20-02-09-33/839-q-q.html


לבדוק ולעדכן עפרון- שער נון בניגוד להבדיל לכהן כה-ן ע"פ שיעור הרב רוזנבלום חיי שרה תש"פ



כולן שווים לטובה- הראשונה שהתקיים בה טעם העץ כטעם הפרי- הולידה רק את יצחק שלא כמו אברהם