וירא: סוד זכותו העצומה של לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה

פתיחה: זכותו העצומה של לוט


1.מדוע אברהם לוקח את איתו את לוט לארץ כנען ?

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ד-ה)

2.האמנם עבור אדם אחד אברהם סמך על הנס שיצליח להביס צבא אדיר של 800 אלף חיילים?

לוט נלקח בשבי- וניצל ע"י אברהם:
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם...
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן...
 וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם (בראשית יא, יד-טז)

3.מה הקשר בין הצלתו של לוט ע"י אברהם לניסי מצרים ?

ויחלק עליהם. לפי פשוטו סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים   כשבורחים זה לכאן וזה לכאן: לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה, שנחלק הלילה, ובחצות הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות   לילה של מצרים (רש"י,שם)

4.מדוע הקב"ה שולח מלאכים- להציל את לוט וכל בני משפחתו מהפיכת סדום ועמורה ומעכב את הפיכת סדום עד לצאתו מהעיר ?

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:  כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-הֹ-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:... 
 וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:  וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְ-הֹ-וָ-ה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:  וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה:  וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי: הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:  הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:  מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר:  הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:  וַי-הֹ-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-הֹ-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם:  וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:
(בראשית יט,יב-כה)

5.במה זכה לוט להיות בין נח ליוסף כדמויות שה' זכר אותם?

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)


 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)

________________________________________________________________________

חלק א: לוט וסיפור גן עדן 

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְ-הֹ-וָ-ה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְ-הֹ-וָ-ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: 
 וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:
(בראשית יג,י-יא)

1.לוט הולך אחרי מראה עיניים- כמו חטא חווה:
וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו (בראשית יג,י)
 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ג,ו)

2.המקום מכונה גן ה' כגן עדן:
כְּגַן יְ-הֹ-וָ-ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:  (בראשית יג,י)
וַיִּטַּע יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן (בראשית ב,ח)

3.התנועה וההתרחקות - מקדם:

וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם (בראשית יג,יא)
וַיִּטַּע יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם(בראשית ב,ח)

לוט התרחק מאברהם (בחינת גן עדן שלפני החטא) ונמשך לגן עדן פיזי- שלאחר החטא:

והנה אפשר שזה סוד ויסע לוט מקדם', ודורשים חכמים שהסיע עצמו מקדמונו של.עולם. היינו, שסוד קדם הוא בחינת בגן עדן מקדם, בסוד וַיַּשְׁכֵּן מִקְדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הכרבים' (בראשית ג כד), והיינו שקדם הוא בחינת אדם הראשון לפני החטא, והיינו ניצוצות הקדושה של לוט שהתעוררו כשהיה עם אברהם, וכשהלך לסדום, התרחק מהטוב והמצב המתוקן, ושקע בתוך הקליפה שבאה לאחר החטא, והוא בחינת וְסַעלוט מקדם, שהוא ממצב מתוקן אצל אברהם, הפועל לשוב אל התיקון הגמור, אלמצב של קלקול וקללת החטא, שהיה בסדום (טללי חיים, בראשית, ע"מ רכג)

(ע"פ הקבלות שעשה  הרב ראובן ששון שליט"א)

4.הגירוש של אדם מגן עדן  ושל לוט מסדום לפני הפיכתה:

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (שם ג,כד)

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)

5.עונשה של אשת לוט- פקידת עונשה של חוה- אולי ביקשה להגיע אל שער החמישים מצד הטומאה והקליפה בהבטה בהחרבת סדום (ענ"ד):


אמנם על דרך האמת חטא חוה אמה נפקד עליה. שחוה אמה חטאת בפרי עץ הדעת ונמשכה אחר תאותה ליהנות בטוב טעם המאכל ההוא, דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, לפיכך לקתה בתה אשת לוט בעברה על ציווי המלאך, ונעשת נציב מלח, דבר הנותן טוב טעם לכל המאכלות, ומדה כנגד מדה וכו' ומן הדין היה לה לחוה להענש מיד להיות נציב מלח, אלא מפני קיום העולם שאי אפשר לעולם בלא נקבות, לא נענשה בדין הזה. וכשבאת בתה אשת לוט, וגם היא עברה על המצוה, נדונה ונפקד עליה חטא אמה ותהי נציב מלח (תורת המנחה לר' יעקב סקילי דרשה ט' דרך ג')

יתכן לומר שמאחר ורצתה להביט אל הנצח של שער החמישים דרך חורבן סדום אז נענשה להישאר נצחית דרך השלילה בכך שהפכה לנציב מלח שהוא נצחי ואינו מתכלה (ענ"ד)

6.נפילתו של לוט בכך שידע את בנותיו דרך היין- עץ הדעת:

'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)

לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:  וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ (בראשית יט,לב-לג)

חלק ב: זכותו של לוט


1.זכותו העתידית של לוט 


א. מלוט יוצא בסופו של דבר דוד המלך- כלומר אצלו נמצא הניצוץ למשיח אע"פ שהוא צד הקליפה/הקללה  של אדם הראשון:

מה חמא אברהם לדבקיה עמיה לוט, אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד (זוהר בראשית עט, ע"א)

אפשר לרמוז ד'לוט' לשון קללה...מכל מקום משם יצא דוד המלך עליו השלום ומלך המשיח דהם תיקון אדם הראשון וכן לוט בגימטריא אד"ם בסוד אדם דוד משיח (הגהות החיד"א ,שם)

ב.שלוש זכירות של ה' - לתיקון העולם : 

1.נח להצלת העולם מהמבול (בריאת העולם מחדש)
2.אברהם עבור לוט(ממנו יוצא משיח בן דוד) 
3.רחל להולדת יוסף( ממנו יצא משיח בן יוסף):

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)
 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)



ג.לוט הוליד את מואב ממנו יצאו רות ודוד המלך ואת עמון ממנו יצאה נעמה אמו של המלך רחביה בן שלמה:

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה),
מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו (תהילים פט,כא)

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו', רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.(ב"ר מא,ד)


2.בסיפור לוט והמלאכים רמוזים דוד, בועז ורות:


א.סדם- ראשי תיבות סוד דוד מלכא:

אברהם אבינו קדוש עליון, בתוכו היו כלולין כל נשמות ישראל, וכל הניצוצות שישנו באיזה מן העמים המוכנים להצטייר בקדושה, מוכרחים הם שיאספו אליו, והוא יעלם אל השכינה ויצטיירו בקודש. והנה ניצוצי המלוכה לזרע דוד ומשיח צדקנו, היה מוכרח על פי עצת מרחוק שיעברו דרך קליפת עמון ומואב, על כן לוט הלך את אברהם, וניצוצי מלוכה אשר היו בתוך גלות הקליפות, נתחברו בלוט בכדי לעבור דרך עמון ומואב, ומשם יתייחדו בקודש לזרע אברהם להיותן כסא מלוכה...
אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם". יש לפרש בדרך רמז, ויאה"ל מלשון בהלו נרו, סד"ם ראשי תיבות ס'וד ד'וד מ'לכא, ורצונו לומר 'ויאהל' האיר, עד שיצא ממנו ניצוץ הקדוש מדוד (אגרה דכלה בראשית יג,ו-יב)

ב.דוד גימטריה סדום:
וֵכן ָ דּ ִוד ַהמֶּלך ְבגימטרָיּא ְ סדוֹם (ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ד.ישיבה בשער נאמרה בלוט ובבועז:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה(בראשית יט,א)


וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב [מגילת רות ד, א]


ישב בשער סדום - אין "ישיבה בשער" להדיוטות; רק מלכים היו "יושבים בשער" (שמואל ב' יט, ט; ירמיה לח, ז); או כדוגמת בועז (רות ד, א) - אישים העוסקים בעניין צבורי רשמי. גם אין לומר כי לוט היה גר בשער, שאם כן היה אומר: "בחומה", כדרך שמצינו ברחב (יהושע ב, טו). ביטוי זה מציין איפוא, כדעת חז"ל (בראשית רבה נ, ו), משרה צבורית גבוהה, שלוט שימש בה בעירו (רש"ר הירש,שם)

ה.גם המשיח יושב בשער ולוט ובועז מכוונים אליו:
" ְו לוֹט י ֹשׁב ְבּ שׁער ְסדם ", ִנראה ְדּכיון ֶשׁ ִהתנוֵֹצץ ֵאצל לוֹט אוֹר ַהמּלכוּת, ְוִנשׁמת ַ המּשׁיח ָ הְיתה ְכּלוּלה בּוֹ, 
 ָלכן הוּא ָישׁב ְבּשׁער ָהעיר , ִדּמקוֹמוֹ ֶ שׁל ַ המּשׁיח הוּא ְ בּשׁער ָהעיר, ַכּמּוּבא ַ בּגּמ' (סנהדרין צח.) ָיתיב ִ 
אַפּיתחא ְ דקרתּא. ְוהוסיף ָהרה"ג ר' אַברהם ֲ חריטן ְשׁליט"א ֶ שַׁגּם ֵ אצל בֹּעז ְ כּשׁהתנוֵֹצץ ֶ אצלוֹ אוֹר ַהמּלכוּת ָ כּתוּב (רות ד, א) "וּבעז ָ עלה ַ השּׁער ַ וֵיּשׁב ָ שם
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ג. רמז לרות שעתידה לפתוח את הדלת לגאולה:

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (בראשית יט,ו)
והדלת סגר אחריו ס"ת רות רמז שבזכות רות העתידה לצאת ממנו ניצול (מזמרת הארץ)

ו.החתן אליו רמזו הוא בועז- חתנו לעתיד דרך רות :

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם (בראשית יט,יב)

מי לך פה. בגימטריא בועז רמז לבועז שיצא ממנו:(בעל הטורים,שם)

היינו מן המקום הנזכר בפסוק כי גם בועז מכלל חתניו שלקח את רות שיצאה מבנות מואב( יד אהרן,שם)

ז.היה צריך לכתוב חתניך אלא רמז לבועז חתנו לעתיד:
וזכר לדבר לרמז רבינו מהא דכתיב חתן בל' יחיד ואילו בניך ובנותיך בל' רבים ומה עוד כי היו לו ב' חתנים (מזמרת הארץ)

ח.רק מפה - מחיבור בועז לרות- יצא זכר לבועז ומשם נולד בסוף דוד ולא היו לבועז עוד צאצאים שנותרו:

גם י"ל פה גימטריא בועז חתן והוא עתיד לצאת מכאן, כי לא נשארו לו בנים רק מה שיוליד מרות ותיכף מת, ובלא זה כאלו אבד זכרו ח"ו, ורק מפה יצא והוא כנ"ל
(ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק יט פסוק יב )

ט.הצלת בנות לוט היתה בזכות שסופן להוליד את דוד המלך:

ה ָכּתוּב (בראשית יט, טז) "ַוַיּ ֲחִזיקוּ ָה ֲאָנ ִשׁים ְבּ ָידוֹ ְ וּבַיד ִ א ְשׁתּוֹ ְ וּבַיד ְ שׁ ֵתּי ְ בנֹ ָת יו" ס"ת ָ דּ ִ ו"ד, ְדּ ִב ְזכוּת ָדּ ִוד ִנ ְצּלוּ .(נפלאות מתורתיך ערך דוד)

2.שלוש הזכויות של לוט בהווה:

א.בזכות עצמו:

א1.ה' זיכה את אברהם ולוט במצווה של הכנסת אורחים  ומכוה ניצל לוט:

שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָאָדָם, שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן, וּמִיהוּ? הֶעָנִי, כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁזּוֹכֶה בּוֹ, הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַיָּמִין וּפוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַדִּין לָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית יִזָּהֵר בּוֹ, וּמֵרִים עֵינָיו וְרוֹאֶה אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, וְאָז מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וְנִזְהָר עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ מַקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַה שֶּׁיִּזְכֶּה.
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא דִין עַל סְדם, זִכָּה קֹדֶם אֶת אַבְרָהָם וְשָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן לִזְכּוֹת עִמָּהֶם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא כָתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת לוֹט, שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצַּל. וּמַה זֶּה וַיִּזְכֹּר? שֶׁזָּכַר אוֹתוֹ מַה שֶּׁזָּכָה קֹדֶם עִם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים. (זוהר מתורגם בראשית קד, ע"א)


א2.לוט הציל את שרה ואברהם במצרים:

ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר  (ו) שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר,  (ז) שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו (ב"ר נא, ו.):

א3.לוט התעלה מעל חמדת הממון שאפיינה אותו (מה גם שיכל להפוך ליורש של הונו של אברהם) ולא הלשין של אברהם וזו זכותו הגדולה:

על שאלות אלו מובאת תשובה בשם הסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל - עיין 'מכתב מאליהו' ח"א עמ' 115) בה הוא מסביר שמבחנו של האדם והערכת התנהגותו אינה רק בטיב המעשה שהוא עושה, אלא בעיקר במאמץ ובמאבק הפנימי שהוא נאבק עם עצמו, עד שהחליט לעשות או להימנע מלעשות את המעשה. לוט שגדל ונתחנך מילדותו בביתו של אברהם שהיה בית של חסד, ספג את אהבת החסד בלשד עצמותיו כבר משחר נעוריו, עד שעשיית החסד, אפילו עד כדי מסירות נפש, היתה אצלו כדבר טבעי ומובן מאליו, שלהגשימה לא היתה לו כל התלבטות ולכן לא היה צריך למאמץ מיוחד כדי לקיימה. ולכן כאן אין הבחירה החופשית של האדם עומדת במבחן. 

מה שאין כן כשעמד לוט עם אברהם ושרה לפני שומרי הגבול של מצרים, ואברהם נשאל על זהותה של שרה, והוא השיב: אחותי היא, אז התחולל בתוך תוכו של לוט מאבק פנימי חזק, האם להלשין על דודו ולזכות בפרס כספי גדול, או להימנע מהלשנה זו, לוותר על התגמול הכספי ושאר ההטבות שהיה זוכה להם מהממשל המצרי, והוא לבסוף התגבר על תאוות הממון שלו וחסם את פיו מלהסגיר את דודו אברהם.

מהדברים הנ"ל אנו למדים שמעלתו של האדם אינה נמדדת לפי ההתנהגות הספונטנית שהוא מתנהג מתוך שיגרה וחינוך, גם אם הדבר שעשה הוא נעלה ומיוחד, אלא מבחנו של האדם הוא דווקא באותם המקרים שבהם הוא מתמודד עם הטוב והרע, וכיצד הוא מכריע לבסוף. וכך נהגה ההשגחה העליונה עם לוט כשבאה להציל אותו מהפיכת סדום, ולכן היא זוקפת לזכותו מעשה שכשלעצמו אינו מחמיא ביותר, אבל כיון שאצל לוט היה לו מאבק נפשי והתלבטות מוסרית במעשה הזה, דווקא היא מזכה אותו בזכויות המצילות אותו.

(מאמר "זכותו של לוט", הרב יעקב הלוי פילבר)

ב. בזכות האב: מדוע זכה לוט שיצא ממנו דוד המלך? 

טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
(שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ז] )

ג.בזכות הבנות: בנות לוט- עשו עבירה לשם שמים (בניגוד ללוט) ולכן זכו לאחר דורות שיצא מהן דוד (רות) ורחביה( נעמה):

ואיש אין בארץ. סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:(רש"י,שם)

אמר רבי יוחנן מאי דכתיב {הושע יד-י} כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ...

 אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכווין אמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר {בראשית יג-י} וישא לוט {בראשית לט-ז} ותשא אשת אדוניו את עיניה [את עיניו] ....
והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי''ו {בראשית יט-לג} ובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא

(נזיר כג,ע"א)


חלק ג: "זכותה" של סדום

1.חמישים צדיקים כנגד 50 שערי בינה:

ויגש אברהם, מדת אברהם היתה להגן על הפורענות, כי היה איש החסד... ואמר האף תספה, האף היא מדת הדין הנקראת חרון אף... וחשב אברהם כי בה לבד ידונם, והיא תספה צדיק עם רשע, שאינה מבחנת בין צדיק לרשע, כי לא ידע מחשבות ה' אשר חשב עליהם ברחמיו... והתחיל מחמישים צדיקים לתת חשבון של עשרה בכל כרך, ובין כולם הם חמישים, רמז לחמישים שערי בינה, כי בהיות כנגדן בארץ דין הוא לפי הרחמים שיהיו ניצולין, ומעתה לא יקשה לך דברי אברהם אבינו ע"ה אל השי"ת באומרו לו חלילה לך, כי ליועץ המלך נתנוהו, כמו שאמרו רז"ל אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה, והבן זה. וזהו אומרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט, כי לא היה אברהם אבינו ע"ה חושד דינו של הקב"ה שלא היה ביושר, רק הענין כמו שרמזתי... (רקאנטי, בראשית וירא דף כה, ועיין שם עוד)

ומה שנאמר אצל מספר שלשים, אם אמצא שם שלשים משמע שכולם יהיו שם, נוכל לתרץ שממספר ל' להציל בו ג' כרכים הוא גרוע מכולם, כי מטעם זה נאמר בו אל יחר לאדוני ואדברה, מה שלא נאמר כך בכולם ש"מ שאין מקום לבקשה זו לפי שכל המספרים שהזכיר יש בהם צד מעלה וצד זכות שיגין, כי מצינו חמשים שערי בינה בעולם, ומצינו שנתנה התורה במ' יום, ומצינו כ' צדיקים מן אדה"ר עד אברהם, דהיינו כל השלשלת שהזכיר סוף בראשית וסוף פרשת נח, ומצינו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ואם כן ודאי יש צד קדושה במספרים אלו ע"כ דין הוא שיגינו על מספר צדיקים בשוה להם, אבל במספר ל' לא מצא אברהם בשכלו צד קדושה יתירה, ע"כ אמר בו אל יחר לאדני והסכים ה' על ידו באמרו אם אמצא שם, צריך שכולם יהיו שם, כי אין להם על מה שיסמכו כמו שיש לכל המספרים האחרים שיש להם צד קדושה ממקום אחר, והמספר השלם הקדוש שיש להם ממקום אחר גורם להגין על המספרים הדומים להם אע"פ שאין כולם בביתם.(כלי יקר,שם)

2.חטאם של סדום- חטאו שחשבו שהגיעו לשער החמישים:

תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה כתיב בהם: 'ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל' [איוב, כ"ח, ה'-ט']. אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו, למה לנו עוברי דרכים? שאין באים אלינו אלא לחסרנו מממוננו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו
(סנהדרין קט)


סדֹם וַעֲמֹרָּה: העיר סדום הנה אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה. בשלוותה היתה "כגן ה'  כארץ מצרים" (בראשית י"ג י'), ויחד עם זאת התפתחה שם החברה המושחתת ביותר, שידעה האנושות בימי קדם, "רעים וחטאים לה' מאד" (י"ג י"ג). התורה מקדישה פסוקים רבים בעניינה של העיר, המופיעה שלש פעמים בספור חייו של אברהם אבינו. האחת בשעה שנפרד לוט מאברהם - "ויאהל עד סדום" (י"ג י"ב), השניה במלחמת המלכים כשהתקיימה שיחה בין אברהם - עמוד החסד בעולם, לבין מלך סדום - אבי האגואיזם החברתי, ובשלישית בפרשתנו - בהפיכת סדום ועמורה. מעצם ההתעסקות המרובה של התורה בעיר זו, נראה שגנוז היה בסדום פוטנציאל של חיים עצום, שמכיוון שלא הופנה לאפיקים נכונים, נהפך לרועץ, ודִׁרדֵר את החברה הסדומית עד לעמקי תהומות. 

השלוה החומרית המרובה, הולידה בסדום, את הרעיון שיכולה חברה להגיע לידי הגשמתה העצמית כבר בעולם הזה, שניתן לראות אוטופיה במציאות, שהאידיאל של חברה ללא צרות אפשרי למעשה, ולא רק בחזון. כך היתה סדום. עיר ללא צרות, ללא עוני וללא מחסור. כאן נולד הגרעין של הרעיון המשיחי, "שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר" (רמב"ם סוף הלכות מלכים). אך דווקא רעיון זה, הכָשֶר ביסודו, נהיה בסדום לזוועה. משום שאמנם הגיעה סדום לשלמות, אך לא כל העולם. 

הסדומיים הסתפקו בכך שהם בשלווה, ומתוך ידיעתם שהעולם בכללו אינו במצבם, תחת להתחיל בהנחלת טובם לשאר האנושות, החליטו הם להתנתק מגורל האחרים. "נְּשכח תורת רגל מארצנו" (סנהדרין קט). כך נוצרה חברה אגואיסטית כלפי הזרים, שגם שתי רעות עשתה: האחת, אסרה את הצדקה ע"פ חוק, כי בחברה מושלמת אין צורך בצדקה. שנית, שקעה בעריות של איסור, כי בתור חברה מושלמת לא ראתה צורך להמשיך להעמיד תולדות, אז הופנה יצר העריות כלפי הדומה ולא כלפי השונה. ייתכן כי הידרדרותה של סדום היתה נמנעת לו הכניס אברהם את אנשי סדום תחת כנפי השכינה (נדרים לב.), אך אולי העריך אברהם אבינו, שטרם הגיעה העת לתקן את החברה הזאת, ואף לוט תלמידו - לא עלה בידו להצילה. 

אך למרות כל זאת, הגרעין היסודי שהיה גנוז במעמקי הרפש הסדומי - התקווה המשיחית, זה נותר לדורות, והופיע אחרי דורות רבים בישראל בדמותה של רות המואביה, המולידה את בית דוד שממנו יעמוד משחינו. מהלך בירור האור מתוך החושך הסדומי, מתחיל ברמז קל בפרשתנו: "וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט" )י"ט ט"ו(. השחר הוא המורה על גאולתם של ישראל )ירושלמי ברכות ב.(. המשך הבירור נעשה ע"י בנות לוט המבקשות להקים שם לסדום החרבה, ע"י התחברותם לפליט האחרון של סדום, אביהם לוט. מעשה מוזר זה, הינו עשיית החסד עם עיר שֶכֹל כוּלָה הייתה הפך החסד.

האומות הנולדות מזיווג זה, עמון ומואב, בהכרח יישאו בקרבם זהות כפולה, חסד של אברהם עם אגואיזם סדומי. הצד הסדומי הוא זה שגבר בסופו של דבר בכללות האומה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'… על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כ"ג ד'-ב'). אך בכל זאת אי אפשר היה שיסוד החסד לא יתגלה בדור מן הדורות. והנה זה הופיע ברות המואביה הגומלת חסד עם חמותה, ומצטרפת לעם ישראל על מנת לייסד את השושלת המשיחית לתיקון עולם ותיקונה של סדום בכלל, במלכות ש-די.( ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

חלק ד: לוט וחג הפסח

מה ללוט ולחג הפסח ?
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: (בראשית יט,ג)

ומצות אפה. פסח היה: (רש"י,שם)

1.הקשר הנסתר בין הרן לבין ... פסח:

ז1.ההבדל בין אברהם להרן:  יש אלוה אבל האם יש או אין השגחה:
... שֶׁאַבְרָהָם וְנִמְרוֹד הָיוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, הָרָן מְמֻצָּע, כִּי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָם וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק הָיָה מְסֻפָּק בַּהַשְׁגָּחָה וּבַבְּחִירָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, כִּי הָיָה חוֹשֵׁב וַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ חִדֵּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן בִּנְדָבָה כְּדֵי לְהֵטִיב לְזוּלָתוֹ, אֲבָל לְאַחַר שֶׁחִדְּשׁוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁעֲזָבוֹ לִבְנֵי אָדָם לַעֲשֹוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ אִישׁ וָאִישׁ, וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶֹה. כִּי אַף שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּמִקְצָת בַּקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל, וְהָיָה גַּם כֵּן מֵהַפֵּרוּד. וְסוֹד זֶה נִרְמָז בְּמַה שֶּׁאָמַר (בראשית ב, י) 'וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד' וְגוֹ', וְצֵרוּף 'נָהָר' הוּא 'הָרָן'. וְהָבֵן זֶה:

ז2. הרן הוא כמו המצה, חרן זה כמו החמץ ואמונתו בבריאת העולם יש מאין קשורה להכנת מצה:

וְהִנֵּה, הָרָן הֶאֱמִין בְּסוֹד מַצָּה, שֶׁהַמַּצָּה רוֹמֵז עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן. כִּי הַמַּצָּה נַעֲשֵֹית בְּלִי הַתְחָלַת שְֹאוֹר, וְהִיא נַעֲשֵֹית בְּחִפָּזוֹן בִּלְתִּי הַקְדָּמוֹת לָהּ עִסָּה אַחֶרֶת שֶׁתִּלָּקַח מִמֶּנּוּ, לִרְמֹז שֶׁעִסַּת הָעוֹלָם נַעֲשָֹה בְּלִי הַתְחָלָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הֶחָמֵץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְפִי הַמֻּרְגָּל כִּי אִם עַל יְדֵי שְֹאוֹר, וְאוֹתוֹ שְֹאוֹר מֵעִסָּה אַחֶרֶת וְאַחֶרֶת מֵאַחֶרֶת כוּ'. עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ שִׁבְעָה יָמִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאִסּוּר חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ (פסחים כט ב), כִּי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית שֶׁלֹּא הָיָה חֹמֶר קָדוּם אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאֵין הַחִיּוּב בַּאֲכִילַת מַצָּה רַק הַלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כָּל שִׁבְעָה רְשׁוּת, כִּי לֹא הָיָה הַחִדּוּשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט, רַק בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן מֵהַבְּרִיאָה שֶׁהוּא הַ'הִיּוּלִי', וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל כֵּן אֵין חִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה רַק הַמַּשֶּׁהוּ, דְּהַיְנוּ בֵּין ח' לְה'. וְזֶה הַחִלּוּק יֵשׁ בֵּין 'הָרָן' לְ'חָרָן'. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְעַד תֶּרַח הָיָה חֲרוֹן אַף, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (שם). כִּי תֶּרַח קָבַל לְנִמְרוֹד עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהָרָן מֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו:

ז3.הטעות של הרן שהיה רק בסוד מצה ולא בסוד פסח שכולל גם אמונה בהשגחת ה' על העולם:
 הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:
הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:

ז4.הנשים הצדקניות- האימהות וגם רות אמו של משיח - יצאו מהרן ולכן יש לו קשר לזכות יציאת ב"י ממצרים:
 וּמֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּסוֹד מַצָּה, וּמַצָּה רוֹמֵז עַל חֵרוּת יְצִיאַת מִצְרַיִם 'אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגוֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם' (שמות יב, לט). וְהִנֵּה, רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (סוטה יא ב), שֶׁבִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם. זֶהוּ סוֹד שֶׁיָּצְאוּ הַנָּשִׁים הַצִּדְקָנִיּוֹת מִן הָרָן. וְכֵן רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה סוֹד שֶׁמִּמֶּנָּה יֵצֵא מָשִׁיחַ, כִּי גְּאֻלָּה דְּלֶעָתִיד מִתְיַחֵס בִּגְאֻלָּה דְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו) 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת', וּבְנִיסָן נִגְאֲלוּ וַעֲתִידִין לְהִגָּאֵל (ראש השנה יא א). 

ז5.הנון ההפוכה של חרן תוקנה ע"י הזכרת יציאת מצרים 50 פעם בתורה:
וְהִנֵּה כְּתִיב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְשָׁם הַ'נּוּן' הֲפוּכָה, וְאוֹת הַ'נּוּן' נִתְקְנָה בַּחֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם הַמּבַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם יב, א) 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ' וְגוֹ', שֶׁצִּוָּהוּ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְלָקַח עִמּוֹ אֶת לוֹט בֶּן הָרָן, כִּי גַּם לְהָרָן הָיְתָה אֲחִיזָה זוֹ, וְלוֹט בֶּן הָרָן אָפָה מַצּוֹת:

ז6.הרן רמוז בהלכות בדיקת חמץ בפסח אור(כשדים), הנר(הרן):
וְעַל עִנְיָן זֶה שֶׁל הָרָן, יֵשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (פסחים ב א), בְּדִיקַת חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. 'אוֹר' רֶמֶז לְ'אוּר כַּשְֹדִּים' (בראשית יא, כח) שֶׁהֻשְׁלַךְ שָׁם 'הָרָן'. 'הַנֵּר' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן'. וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לְהָרָן גַּם כֵּן נְטִיָּה בִּבְחִינָה אַחַת לְדַעַת מִצְרַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בַּהַשְׁגָּחָה, לְכָךְ נִרְמָז בַּפָּסוּק (משלי יא, י) 'בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה', 'רִנָּה' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן', וּבְאִבּוּד מִצְרַיִם כְּתִיב (שמות טו, א) 'אָז יָשִׁיר' וְגוֹ':

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה סימנים שצז-ת)

2.לוט ופסח:

א.לוט אופה מצות- לחם עוני- מאכלו של דוד המלך:

 וֵכן ִ נ ְר ֶאה ֶ שׁלּוֹט אָ ָפה ַ מצּוֹת ְ בּאוֹתוֹ ַה יּוֹם, ְכּמוֹ ֶ שָׁכּתוּב (בראשית יט, ג) "ַוַיּ ַ ע שׂ ָ ל ֶה ם ִמ ְשׁ ֶתּ ה ַ וּמצּוֹת ָ אָפה ַו יּ ֹ ֵאכ לוּ ", ְ דּ ַמצּוֹת ֵה ן ָה אֹ ֶכל ֶ שׁל ָ דּ ִוד ַה ֶמֶּל ְך ֶ ל ֶ חם עֹ ִני, ַכּ ָ מּוּבא ַבּ זֹּ ַהר (ויצא קנז.). ְ

(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ב.עוג מלך הבשן מגלה לאברהם על חטיפת לוט בפסח ולכן גם נקרא עוג :
בּ ַת ְרגּוּם ָ יוֹנ ָתן ֶ בּן ִ עוּז ֵ יאל (בראשית יד, יג) ֶ שׁ ִבּ ְז ַמן ֶ שׁעוֹג ָ בּא ְל ַב ֵשּׂר ְ לאַ ְב ָר ָהם ֶ שִׁנּ ְשָבּה לוֹט ֶ זה ָה ָיה ֶ עֶרב ֶ פּ ַסח ְ ואַ ְב ָר ָהם אָ ָפה ַ מצּוֹת, ָל ֵכן קוֹ ְר ִאים ְ לעוֹג ְ בּ ֵשׁם עוֹג, ַעל ֵ שׁם ָה ֻעגּוֹת ַ מצּוֹת ֶשׁאַ ְב ָר ָהם אָ ָפה ְ בּאוֹתוֹ יוֹם. ְוַגם ָ כּאן רוֹ ִאים ֶשׁ ִבּ ְז ַמן ֶ שׁהוֹ ְל ִכים ְל ַה ִציל ֶאת לוֹט ֵי שׁ ִה ְתנוֹ ְצצוּת אוֹר ַה ַמּ ְלכוּת ַ על ְי ֵדי ַה ַמּצּוֹת. ְ
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ג.בסדום נהפכו הצמחים של סדום לטובה ולכן צמח= חמץ:
) "ַו ַיּ ֲה פ ֹ ְ ך ֶ את ֶ ה ָ ע ִ רים ָ ה ֵ אל ְ ו ֵ את ָ כּל ַ ה ִ כּ ָ כּר ְ ו ֵ את ָ כּל ְ ישׁ ֵ בי ֶה ָע ִר ים ְו ֶצ ַמ ח ָה ֲא ָד ָמ ה ". ְו ָצ ִר ְ יך ְ ל ָה ִבין ַ מדּוּ ַע ַה ָכּתוּב ְ מ ַצֵיּן ֶ את ֶ צ ַמח ָה ֲאָד ָמה, ֲהֵרי ֶ זה מוָּבן ֵ מ ֵאָליו ֶ שׁ ִאם ה' ָה ַפ ְך ֶ את ָהאֶָרץ ַ גּם ַה ְצּ ָמ ִחים ִה ְת ַה ְפּכוּ. ִנ ְר ֶאה ְ דֵּישׁ ָ כּאן ֶ ר ֶמז ֶ שׁ ַתּ ְכ ִלית ַה ֲהֵפ ָכה ָהְי ָתה ְ להוֹ ִציא ֶ את ַ מ ְלכוּת ֵ בּית ָ דּ ִוד ֶ שִׁנּ ְמ ְשָׁלה ְ ל ֶצ ַמח, ֶ צ ַ מח ָ דּ ִוד. וּ ִב ְשׁ ִביל ְל הוֹ ִציא ֶא ת ֶצ ַמח ָ דּ ִוד ָה ָיה ָצ ִר ְ יך ַ ל ֲהפֹ ְך ֶ את ֶ צ ַמח ָ ה ֲאָד ָמה ֶ שׁל ְסדֹם ֵמ ָרע ְל טוֹב.
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ד.היפוך חמץ הוא צמח רמז לצמח דוד:
וֵכן ָ ח ֵ מץ ְ בּ ִהפּוּ ְך אוֹ ִתיּוֹת הוּא ֶ צ ַ מח, ְל ַר ֵמּז ֶ שׁ ִבּ ְשׁ ִביל ִ ל ְזכּוֹת ְ ל ֶצ ַמח ָ דּ ִוד, ָצ ִר ְ יך ַ ל ֲהפֹ ְך ֶ את ֶה ָח ֵמץ ְ ל ֶצ ַמח, ֵמַרע ְ לטוֹב, ֵמ ָח ֵמץ ְ ל ַמ ָצּה, ְדּסוֹד ֶ צ ַמח ָ דּ ִוד הוּא סוֹד ַה ַמּ ָצּה. 
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ה.המלאכים שגילו ללוט שהולכים להפוך את סדום נענשו 138 שנה כמנין חמץ וצמח:
ַבּ ִמּ ְד ָרשׁ (ב"ר נ, ט) " ִכּי ַמשׁחתים ֲאנחנוּ ", ר'לוי בּשׁם ַרב ַ נחמן ַ מלאכי  השּׁרת ַ על ְ ידי ֶ שׁגּלּוּ ִ מסטוֹרין ֶ שׁל ַ הקּבּ"ה ִנ ְדּחוּ ִממּחיצת ן ֵ מאָה ְ וּשלֹשים ְ וּשׁמוֹנה ָ שׁנה. ְוּמבֹאָר ִל ְדבֵינוּ ֵ כּיון ֶ שׁסּוֹד ְ פֻּעלּתם ִבּסדֹם ָהיה ַ להפֹך ֶ את ֶ החמץ ְלצמח, ְוהם ָפּגמוּ ִ בּשׁליחוּתם ְ כּשִׁגּלּוּ ְ ללוֹט ֶ שׁעוֹמדים ַ להפֹך ֶ את ְ סדֹם, ֶנֶענשׁוּ ְבּמספּר קל"ח ֶשׁהוּא ַה ִמּספּר ֶשל ָ חמץ אוֹ ֶ צמח.

(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

סיכום: מדוע התאמצו להתיל את לוט ומדוע הצלת לוט קשורה לפסח?

1.דוד המלך הוא הגואל האחרון ומשה הוא הגואל הראשון והאחד תלוי בשני:
אברהם שומר על לוט כי בו טמון אחרי הרבה גלגולים ותיקונים דוד המלך והמשיח. לוט מביא את דוד המלך שהוא המשיח האחרון אבל גאולת משיח אחרון תלויה בגאולת מצרים ולכן הוא מבצע פעולות (כמו הכנת מצות) הקשורים לגאולת מצרים (ענ"ד)

2.אנשי סדום התגלגלו בב"י במצרים ולכן לוט עוסק בענייני פסח כדי להכין את גאולת מצרים:
ידוע שמקלקול אדם הראשון נתקלקלו ד' דורות, שפגמו בד' אותיות של שם הוי"ה, והם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ודור של סדום, הן הן ד' שליבות שראה יעקב במראה הסולם, ונרמזין בראשי תיבות )בראשית כח-יב(: ה'נה ס'ולם מ'וצב א'רצה, תסתכל בראשי אתוון ה'פלגה ס'דום מ'בול א'נוש, ואלו הד' דורות נתגלגלו למצרים... וזה סוד ד' לשונות של גאולה שאמר הקב"ה למשה, להוציא מעמקי הקליפות יקר מזולל, ונרמז בראשי אתוון ה'וצאתי א'תכם מ'תחת ס'בלות מצרים - ה'פלגה א'נוש מ'בול ס'דום, ומשה עליו מוטלת קופה של שרצים אלו לתקנן, והוא נטל שכר כולם (מגלה עמוקות)


אחרית דבר: 

1.דוד המלך נולד דווקא מסדום כדי "לבלבל את השטן"

שמעתי בשם הר' יעקב ארי"ז ז"ל שקיבל מרבותיו. למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך שהרואה יראה שחס ושלום יש בו צד ממזרות, וכן ענין בועז שלא הוליד מאשה אחרת אלא מבתו של עגלון שהוא ממואב, וכבר ידעת מואב מאין בא. ודוד גם כן אמרו (ילקוט המכירי תהלים קי"ח) שנתאוה ישי לאמתו ואמר לה שתטהר מטומאתה והלכה ואמרה לגבירתה והלכה גבירתה וטיהרה עצמה ובאה ולנה בבית האמה ובא ישי ושכב עמה בחושבו שהיא האמה ואחר כך נמצאת אשתו מעוברת ובחושבו שאינה מעוברת ממנו לזה עשאו לדוד רועה כדי שהארי או הדוב יהרגהו כי היה שונא אותו ואמו גם כן שנאתו, ולזה אבן מאסו הבונים שהם אביו ואמו היתה לראש פינה, ורחבעם גם כן מנעמה העמונית, אלא שעשה הקב"ה כן כדי להביא מלך המשיח בהיסח דעת כדי שלא יקטרג המקטרג כמו שאמר בזוהר (ח"א קע"ב ע"ב), תא חזי תיאובתא דדרגין מסאבין לאו איהו אלא לקטרגא בסיטרין קדישין יעקב דאיהו קדישא כולהו כמן ליה וקטרגו בהדיה בקדמיתא נשכיה חויא כמה דאת אמר (בראשית ל"ב, כ"ו) ויגע בכף ירכו וגו', ולזה רמזו ז"ל (סנהדרין צ"ז.) נחש מציאה משיח באין בהיסח הדעת של מקטרג, הלא תראה שניתנה תורה בהיסח דעתו של שטן, כמו שאמרו פרק רבי עקיבא (שבת פ"ט.) בא שטן לפני הקב"ה ואמר לו תורה היכן וכו', אם כן עשה הקב"ה כן כדי שיסיח השטן דעתו ויאמר השררה והמשיח לא יבואו אלא מהיחס והקדושה ולא יבוא על זה הדרך, וכן תמר במילואה תי"ו מ"ם רי"ש, גימטריא זהו כדי להסיח דעת השטן, עם שלוש אותיות, והכל כמוס, וכן תמר במילואה בגימטריא אלף ו' אותיות פלא"ו, אל"ף פירוש מכוסה וכמוס, כמו כי יפלא תרגום ארי יתכסי וכו' (דברים י"ז, ח') וסימן ולא ידע, כי לוט הוא השטן מארי דלוטין, לא ידע בשכבה שיצא משם מי שנאמר בו (בראשית מ"ט, ט') כרע רבץ כארי שהוא על שלמה, ובקומה על מלך המשיח לא ידע שאלו יוצאים ממנה, כי ה' יתברך הסיח דעתו:

(שפתי כהן על בראשית פרק לח פסוק יא )

2.השטן- נ שערי טומאה:


יומתק לצרף בזה מה שמצינו בענין זה דברים נפלאים ב"מגלה עמוקות" )פרשת בהר ד"ה מה ענין שמיטה(, כי אות נ' של נח"ש הוא רמז על נ' שערי טומאה, שבהם הפיל הנחש הקדמוני את אדם וחוה ברשתו, והכניס את זוהמתו בהם ובכל הנבראים, אלא שבשעת מתן תורה כשעמדו ישראל בהר סיני פסקה זוהמתן כמבואר בגמרא )שבת קמו.(: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן". לכן ביציאת ישראל מצרים כתוב )שמות ג-יב(: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" – "תעבדון" אותיות "תעבדו ן'", שיכינו עצמם בנ' ימי הספירה להזדכך מטומאת זוהמת הנחש של האות נ', ועל ידי זה זכו לקבל את התורה בהר סיני ולהזדכך שם מזוהמת הנחש, וידוע כי הנחש הוא היצר הרע כמבואר בגמרא (ב"ב טז.): "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות", ונרמז ענין זה בשמו שט"ן נוטריקון נ' ש'ערי ט'ומאה עכדה"ק.(שבילי פנחס , פרשת שמיני,שנת תשע"ד)

_________________________________________________________________________
מואב- גימטריה 49 

עקידת יצחק- נקודת השיא ושער החמישים

גירוש ישמעאל- הפרדת הקליפה מהפרי



http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/50_04_76.pdf