פתיחה: אם תרח היה כזה רשע מדוע היה צריך להתגונן על כך שאברהם נטשו?
וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא,לב)
וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה, ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל (ס) ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, (ס"א ועוד) שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי
(רש"י,שם)
רמז:
בחרן. הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם חרון אף של מקום (רש"י,שם)
עשרה נסיונות –
אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש.
שני, לך לך מארצך.
שלישי, ויהי רעב.
רביעי, ותוקח האשה בית פרעה.
חמישי, מלחמת המלכים.
שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכויות.
שביעי, המילה.
שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה.
תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה.
עשירי, העקידה
0.אברהם סולל את הדרך לבניו - מעשה אבות סימן לבנים:
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ צֵא וּכְבשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בְּבָנָיו...(ב"ר,מ,ו)
א.המסע של אברהם- מתווה דרך למסע ב"י דרך עמוד הענן שהנחה אותם:
אראך. כגימטריא בעננים מלמד שהיו עננים הולכים לפניו ומראים לו הדרך
ולא נפלאת היא ולא רחוקה לומר גם כן ביעקב אבינו על דרך שכתב בעל הטורים שם לקמו (פסוק ז) ד"ה הנראה עי"ש וזהו שכיוונו רז"ל לומר שקפצה לו הדרך והינו כעל דרך זה שע"י העננים קפצה לו הדרך ואבות סימן לבנים שהלכו דרך המדבר בעננים (אבות הראש מערכת ע אות ט, ר' חיים פאלאג'י)
ב.הקדים תרופה למכה: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן,וצפוי היה לפניו שעתידין בניו לנסות להקב"ה עשרה נסיונות, והקדים הרפואה למכתם ונסהו בעשרה נסיונות. (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ו)
ג.הנסיונות כנגד המכות והנסים על הים:כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם,
כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא עשרה נסים לבניו במצרים,
כנגדן הביא עשר מכות,
כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים,
כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים.
(אבות דרבי נתן, פרק שלושים ושלוש,ב)
1.הנסיון הראשון- ברמז, הנסיון של אברהם בכבשן האש:
א.על שום מה הושלך אברהם לכבשן- הא-לוה של נמרוד:
פעם אחת באה אישה אחת והביאה בידה קערת סולת.
אמרה לו: הנה לך, הקרב לפני הפסילים.
קם [אברהם] נטל פטיש בידו, שבר את כל הפסילים ונתן הפטיש ביד הגדול שביניהם. כאשר בא אביו, אמר לו: מי עשה להם כך?
אמר לו: לא אסתיר ממך את האמת: באה אישה אחת והביאה להם קערת סולת ואמרה לי להקריב לפניהם. הקרבתי לפניהם, זה [פסל אחד] אמר: אני אוכל ראשון, וזה [פסל אחר] אמר: אני אוכל ראשון. קם הגדול שביניהם, נטל פטיש ושברם.
אמר לו: מה אתה משטה בי, וכי הם יודעים [האם מישהו מקריב להם או לא, כך שיוכלו לריב על זה]?
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?! [כלומר, למה אתה עובד להם, אם הם לא יודעים שאתה עובד להם?]
ב.איזכורו של מות הרן על פני אביו הוא כדי לסתום טענות הגויים שבזכותו ניצל אברהם:
וימת הרן על פני תרח אביו.
כמדומה שעד תרח לא מת שום בן בחיי אביו, ומשמיענו התורה שעשה זה הש"י בכדי שנבין מעלת אבינו הק' אברהם, על פי המקובל לרז"ל [זוה"ק ח"א ע"ז ע"ב] שהיו אומות העולם אומרים שניצול אברהם מכבשן האש בזכות הרן שעבד עבודה זרה הרבה, או שאמרו שעל ידי החרשין וקוסמין שלו לחש על האש, ועשה זה הש"י להראות לבאי עולם שהוא הצילו, כי הרי הרן לא הציל את עצמו ואיך יציל לזולתו:
באור כשדים. על פי המקובל [ב"ר פל"ח י"ג] שנשלך אברהם לכבשן האש, הפירוש אור כשדים הוא על שם החפירה שבו הכבשן עם האש נקרא אור [עי' ברכות נג.]:
(אגרה דכלה, פרשת נח)
ג.מדוע לא פורש הנסיון במפורש?
ג1.כדי לא לבסס תודעה (שקרית) שאברהם אבינו הלך אחרי ה' בגלל שהצילו:
הנה מה שלא נמצא מפורש בתוה"ק הנס של אברהם אבינו ע"ה, רק ברמז אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים [בראשית טו ז], י"ל להורות מעלת אבינו אברהם שהאהבה שאהב את הש"י ועשה רצונו בכל ענייניו כמבואר לפנינו אח"כ בתורתינו לא היה עבור שהצילו מכבשן האש והציל את נפשו, רק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא עצם החיות, ומדרך החלק להשתוקק אל הכל, והנה להיות שהשיג איך שהוא חלק מאלקותו ית', על כן נכסף ונשתוקק להימשך אחריו בכל ענייניו, ואילו היה מבואר בתורה הענין הנפלא והנס המפורסם, היינו אומרים שהפלגת אהבה של אברהם היה עבור שהצילו, וגם זה לא מיקרי אהבה שלימה כי דבר זה נראה כאוהב את עצמו שאוהב את הש"י עבור שהציל את נפשו, על כן אינו מבואר בתורה שום סיבה לאהבת אברהם, רק אהבתו היתה אמיתית בלי שום טעם, רק כדרך החלק את הכל והבן, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
ג2.כי אברהם עשה עבירה (בן נח שסיכן חייו על דבר שלא נצטווה) לשם (קידוש שם ) שמים ולא רצתה התורה לפרסם זאת:
ויש לפרש עוד למה לא נזכר הנס בתורה מפורש, דהנה הפרשת דרכים הביא בשם מהרמי"ט חקירה אחת וזה תוארה, מי התיר לאברהם למסור עצמו לכבשן האש הלא בן נח אינו מצווה על קידוש השם [סנהדרין עד ע"ב] ואסור לו למסור עצמו למיתה ודמו מידו יבוקש, כי הנה הגם שקיים אברהם כל התורה כולה מעצמו [יומא כח ע"ב], זה דוקא לחומרא, אבל מי התיר לו לקולא למסור נפשו וחיותו עבור קדושת שמו. ותירץ מהרמי"ט דמשום הכי אמרו רז"ל במדרש דבזכות יעקב ניצל אברהם, כי בזכותו לא היה כדאי להינצל דשלא כדין עשה, עכ"ד. ועיין שם בפרשת דרכים דרוש רחב:
והנה דברי מהרמי"ט אלו הם בדרך דרוש הפשט אבל המשכיל ישתומם על המראה לומר בזכות יעקב ניצל אברהם, ואברהם יהיה לו ח"ו חטא בזה, והש"י ויתעלה קראו אברהם אוהבי [ישעיה מא ח], וחשב הנסיון הזה מכלל הי' נסיונות. על כן אהוביי ידידיי קחו אמרי כי נעמו ויאירו עיניכם, התורה השלימה הזאת המצויה בידינו הוא דבר השוה לכל נפש ונפש מישראל, שהמצות שמבוארין בקום ועשה מחויב האדם לעשות, ומה שמבואר בה שלא לעשות יזהר האדם מעשות. אך אמרו רז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה וכו', ויעל אשת חבר הקני תוכיח [נזיר כג ע"ב], והדבר הזה אי אפשר שיתבאר בתורה, כי הוא לפי המקום והזמן וכפי אהבת הנפש לרצון הש"י, אשר בעבור אהבתו את הש"י תסכים הנפש כמעט שתרד בגיהנם ויהיה איך שיהיה תמסור עצמה כמעט לדראון עולם אך יתקדש שמו הגדול, פוק נא חזי ויהי דוד בא עד הראש וכו' [ש"ב טו לב], שאמרו רז"ל שביקש לעבוד עבודה זרה כדי שלא יתרעם העולם על הש"י [סנהדרין קז.] :
והנה הש"י ויתעלה הבוחן לבות וכליות, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, הגם שהדבר הזה שלא כתורה ואין לו מקום מנוח בגבהי מרומים, הש"י ויתעלה מחדש מעניינים כאלו מעשה בראשית ומתקדש שמו הגדול בזה ביתר שאת, בין והתבונן ידיד הנעים אמרי אלה, וכבר שמענו מאוהבי הש"י בדורנו אשר אמרו אלו היינו יודעים בטוב ששכר המצות הם גיהנם, ושכר העבירות הוא גן עדן, אף על פי כן יותר יונעם לנפשנו לקיים המצות הציונו הבורא ית':
והנה כאשר זכינו לזה יראה לנו כי כמקרה הזה קרה לאבינו אברהם, הגם שידע בטוב שהוא עושה עבירה בזה שמוסר עצמו ועונש העבירה הוא גיהנם, אף על פי כן כדי שיתקדש שמו הגדול מסר חיותו בעולם הזה ובעולם הבא עבור קדושת שמו ועשה עבירה לשמה, והנה היות הדבר הזה שלא כתורה כי הוא עבירה, אי אפשר שיתפרש בתורה כי היא רק עבירה לשמה דרך אמת לעבודתו יתברך, ואי אפשר להתפרש ולדמות מלתא למלתא, רק הוא דרך אמת נקודה הפנימית שבלב, וכבר ידעת כי מדת האמת הוא יעקב תתן אמת ליעקב [מיכה ז כ], זהו שרמזו רז"ל בזכות יעקב ניצול אברהם. ומעתה התבוננו נא ידידיי וריעיי ויונעם לחכם, והש"י יאיר עיניכם לעבודתו:
(ספר אגרא דכלה - פרשת נח )
ד.בין אהרון להרן:
ד1.מיתת בני אהרון:דע כי אהרן גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחילה על פני תרח אביו גם בניו נדב ואביהוא מתו על פני אהרן אביהם. (ילקוט ראובני, נח)
ד2.הרן ואהרון היו אמורים לתקן את חטא הע"ז של אדם הראשון:
ונחזור בענין אהרן, כי הוא הרן בן אחי אברם. והרן בא לתקן חטא אדה"ר שעבד ע"ז, ולא די שלא תקן, אלא שגם עתה לא האמין בה' אלא עד שיצא אברהם מכבשן האש, כמ"ש ז"ל ולכן נשרף הרן באור כשדים. ואח"כ נתגלגל באהרן לתקן חטא הנזכר, ואדרבא חטא במעשה העגל, והוצרך ליהרג, והיה מן הראוי לו שימסור עצמו להריגה, כשקמו עליו הערב רב וא"ל קום עשה לנו אלהים, והוא טעה, כי חשב שהיה מספיק במה שהרגו את חור, שגם הוא משרש הבל כנזכר. וז"ס ויבן מזבח לפניו וארז"ל ויבן מזבח מן הזבוח לפניו, שהוא חור. ולכן נמנע, ולא מסר עצמו להריגה, וחטא בזה, ולא נתקן חטא זה,
(שער הגלגולים הקדמה לג)
ה.הרן פנימיותו היתה טובה ולכן יצאו ממנו כל האימהות:
וימת הרן ע"פ תרח אביו וגו'. איתא בכתבי האר"י ז"ל שהיתה בו נשמת אהרן. ומאת כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמעתי שנרמז זה בדברי חז"ל הקורא לאהרן הרן, ע"כ. והנה ידועים דברי מהר"ל שאהרן אותיותיו פנימיות ה"א ביחידות רי"ש במאות נו"ן בעשיריות, עכת"ד. ויש לומר שהאל"ף שבראש מורה שמאיר בו אלופו של עולם, היינו שהי' תמיד דבוק בהש"י. ולפי"ז הרן שהיתה חסרה בו האל"ף ואין בו רק האותיות הפנימיות מורה שהוא פנימי אבל לא נשלם להיות דבוק כאהרן, מ"מ הפנימיות שבו היתה טובה, וע"כ היו טמונות בתוכו כל אותן הנשמות, נשמות כל האמהות שרה רבקה רחל ולאה וי"א אף בלהה זלפה, ונשמת דוד המלך.
(ספר שם משמואל - פרשת נח - ר"ח מרחשון תרע"ג )
ו.מדוע זכה לוט שיצא ממנו דוד המלך?
טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
(שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ז] )
ז.הקשר הנסתר בין הרן לבין ... פסח:
ז1.ההבדל בין אברהם להרן: יש אלוה אבל האם יש או אין השגחה:
... שֶׁאַבְרָהָם וְנִמְרוֹד הָיוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, הָרָן מְמֻצָּע, כִּי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָם וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק הָיָה מְסֻפָּק בַּהַשְׁגָּחָה וּבַבְּחִירָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, כִּי הָיָה חוֹשֵׁב וַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ חִדֵּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן בִּנְדָבָה כְּדֵי לְהֵטִיב לְזוּלָתוֹ, אֲבָל לְאַחַר שֶׁחִדְּשׁוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁעֲזָבוֹ לִבְנֵי אָדָם לַעֲשֹוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ אִישׁ וָאִישׁ, וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶֹה. כִּי אַף שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּמִקְצָת בַּקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל, וְהָיָה גַּם כֵּן מֵהַפֵּרוּד. וְסוֹד זֶה נִרְמָז בְּמַה שֶּׁאָמַר (בראשית ב, י) 'וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד' וְגוֹ', וְצֵרוּף 'נָהָר' הוּא 'הָרָן'. וְהָבֵן זֶה:
ז2. הרן הוא כמו המצה, חרן זה כמו החמץ ואמונתו בביראת העולם יש מאין קשורה להכנת מצה:וְהִנֵּה, הָרָן הֶאֱמִין בְּסוֹד מַצָּה, שֶׁהַמַּצָּה רוֹמֵז עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן. כִּי הַמַּצָּה נַעֲשֵֹית בְּלִי הַתְחָלַת שְֹאוֹר, וְהִיא נַעֲשֵֹית בְּחִפָּזוֹן בִּלְתִּי הַקְדָּמוֹת לָהּ עִסָּה אַחֶרֶת שֶׁתִּלָּקַח מִמֶּנּוּ, לִרְמֹז שֶׁעִסַּת הָעוֹלָם נַעֲשָֹה בְּלִי הַתְחָלָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הֶחָמֵץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְפִי הַמֻּרְגָּל כִּי אִם עַל יְדֵי שְֹאוֹר, וְאוֹתוֹ שְֹאוֹר מֵעִסָּה אַחֶרֶת וְאַחֶרֶת מֵאַחֶרֶת כוּ'. עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ שִׁבְעָה יָמִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאִסּוּר חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ (פסחים כט ב), כִּי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית שֶׁלֹּא הָיָה חֹמֶר קָדוּם אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאֵין הַחִיּוּב בַּאֲכִילַת מַצָּה רַק הַלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כָּל שִׁבְעָה רְשׁוּת, כִּי לֹא הָיָה הַחִדּוּשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט, רַק בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן מֵהַבְּרִיאָה שֶׁהוּא הַ'הִיּוּלִי', וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל כֵּן אֵין חִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה רַק הַמַּשֶּׁהוּ, דְּהַיְנוּ בֵּין ח' לְה'. וְזֶה הַחִלּוּק יֵשׁ בֵּין 'הָרָן' לְ'חָרָן'. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְעַד תֶּרַח הָיָה חֲרוֹן אַף, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (שם). כִּי תֶּרַח קָבַל לְנִמְרוֹד עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהָרָן מֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו:
ז3.הטעות של הרן שהיה רק בסוד מצה ולא בסוד פסח שכולל גם אמונה בהשגחת ה' על העולם:
הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:
הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:
ז4.הנשים הצדקניות- האימהות וגם רותאמו של משיח - יצאו מהרן ולכן יש לו קשר לזכות יציאת ב"י ממצרים:
וּמֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּסוֹד מַצָּה, וּמַצָּה רוֹמֵז עַל חֵרוּת יְצִיאַת מִצְרַיִם 'אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגוֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם' (שמות יב, לט). וְהִנֵּה, רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (סוטה יא ב), שֶׁבִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם. זֶהוּ סוֹד שֶׁיָּצְאוּ הַנָּשִׁים הַצִּדְקָנִיּוֹת מִן הָרָן. וְכֵן רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה סוֹד שֶׁמִּמֶּנָּה יֵצֵא מָשִׁיחַ, כִּי גְּאֻלָּה דְּלֶעָתִיד מִתְיַחֵס בִּגְאֻלָּה דְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו) 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת', וּבְנִיסָן נִגְאֲלוּ וַעֲתִידִין לְהִגָּאֵל (ראש השנה יא א).
ז5.הנון ההפוכה של חרן תוקנה ע"י הזכרת יציאת מצרים 50 פעם בתורה:
וְהִנֵּה כְּתִיב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְשָׁם הַ'נּוּן' הֲפוּכָה, וְאוֹת הַ'נּוּן' נִתְקְנָה בַּחֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם הַמּבַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם יב, א) 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ' וְגוֹ', שֶׁצִּוָּהוּ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְלָקַח עִמּוֹ אֶת לוֹט בֶּן הָרָן, כִּי גַּם לְהָרָן הָיְתָה אֲחִיזָה זוֹ, וְלוֹט בֶּן הָרָן אָפָה מַצּוֹת:
ז6.הרן רמוז בהלכות בדיקת חמץ בפסח אור(כשדים), הנר(הרן):וְעַל עִנְיָן זֶה שֶׁל הָרָן, יֵשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (פסחים ב א), בְּדִיקַת חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. 'אוֹר' רֶמֶז לְ'אוּר כַּשְֹדִּים' (בראשית יא, כח) שֶׁהֻשְׁלַךְ שָׁם 'הָרָן'. 'הַנֵּר' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן'. וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לְהָרָן גַּם כֵּן נְטִיָּה בִּבְחִינָה אַחַת לְדַעַת מִצְרַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בַּהַשְׁגָּחָה, לְכָךְ נִרְמָז בַּפָּסוּק (משלי יא, י) 'בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה', 'רִנָּה' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן', וּבְאִבּוּד מִצְרַיִם כְּתִיב (שמות טו, א) 'אָז יָשִׁיר' וְגוֹ':
ז7.נמרוד כפר בכל, הרן בין אברהם לנמרוד האמין במציאות ה' אך לא בהשגחתו:הרֵי מְבֹאָר סוֹד אַבְרָהָם, וְנִמְרוֹד, וְהָרָן, אֲשֶׁר כָּל זֶה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ. כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ נֶגֶד עִקַּר מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִמְרוֹד הוּא הַפְכּוֹ, כָּפַר בַּכֹּל. וְהָרָן מְמֻצָּע, הֶאֱמִין בְּחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן אֲבָל לֹא בַּהַשְׁגָּחָה. תֶּרַח שֶׁקָּבַל לְנִמְרוֹד הָיָה כּוֹפֵר כְּנִמְרוֹד, וְלֹא מַמָּשׁ כְּנִמְרוֹד, כִּי הֶאֱמִין בַּבְּרִיאָה אֲבָל לֹא בְּחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, רַק הָיָה חֹמֶר קָדוּם. וְזֶהוּ הַנְּקֻדָּה שֶׁבֵּין ח' לְה', וְזֶהוּ 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן' (בראשית יא, לב). וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הָרָן לְחָרָן נְקֻדָּה, כְּמוֹ כֵן בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה, וְ'חָמֵץ' הוּא הַקְּלִפָּה סוֹד 'מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה' (ירמיה ג, ג). וְזֶהוּ רֶמֶז 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת' (בראשית כז, מו) כִּי 'אָרוּר כְּנָעַן' (שם ט, כה), וְהוּא בָּא מִצַּד הַנָּחָשׁ הָאָרוּר, שֶׁרָאָה אוֹתָם עָרוּם וְנִתְאַוָּה, כִּי הַנָּחָשׁ דָּבוּק בְּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה לִילִית. וְזֶהוּ 'הֶחָמֵץ' הֵפֶךְ 'הַמַּצָּה', שֶׁהַ'הֵ"א' נִתְהַפֵּךְ לְ'חֵ"ת', זֶהוּ 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת':
ז8.הסיבה שהאות נון לא מוזכרת באשרי יושבי ביתך- רומז לנפילה בשער החמישים(נפלה בתולת ישראל): וְאָמְרוּ 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן' נ' הֲפוּכָה, עַד אַבְרָהָם הָיָה חֲרוֹן אַף. כְּבָר כָּתַבְתִּי (אות שפז), עִקַּר מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל כָּל עִקָּרִים הוּא עַל יְדֵי עִקַּר הַתּוֹרָה הָאוֹחֶזֶת בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ אוֹחֶזֶת בָּעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי שָֹכָר וָעֹנֶשׁ, שְֹכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְֹכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה (אבות פ"ד מ"ב). וְעִנְיַן חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה מִתְגַּלִּים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, עַל כֵּן נִתְהַפְּכָה הַ'נּוּן' שֶׁל 'חֲרוֹן אַף' הָרוֹמֶזֶת לְ'נוּן' - 'נָפְלָה' שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בְּאַשְׁרֵי (תהלים קמ"ה), לְנ' שֶׁל שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁנִּתְפַּרְסֵם בְּמִצְרַיִם שְׁלשָׁה הָעִקָּרִים:
ז9.אברהם כובש את הדרך לבניו וכולל בתוכו את שאר האבות :
וְאַבְרָהָם אָבִינוּ הַכּוֹלְלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'לֶךְ לְךָ' צֵא וּכְבשׁ הַדֶּרֶךְ כוּ' וְהָלַךְ לְמִצְרַיִם (בראשית רבה פ"מ ס"ו). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פסחים קיז ב)
'וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל' (בראשית יב, ב), זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדוֹ.
זֶהוּ שֶׁהִזְכִּיר 'גָּדוֹל', כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִתְרוֹ (שמות יח, יא) 'עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים'.
'וַאֲבָרֶכְךָ' זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק, כִּי הוּא הוֹדִיעַ דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּן, וְעַל זֶה מָסַר נַפְשׁוֹ, וְזֶהוּ עִקַּר שָֹכָר וָעֹנֶשׁ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי (אות שפה), כִּי אַף הָעֹנֶשׁ הוּא מִצַּד טוּבוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין כוּ' (ברכות מח ב), בַּעֲבוּר 'יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן' (דברים יז, יג), זֶהוּ שֶׁאָמַר 'וַאֲבָרֶכְךָ' שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק, עַל דֶּרֶךְ (שם יא, כז) 'אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ'.
'וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ' זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. עִקַּר תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד, לב) 'הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה', 'הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר' וְגוֹ' (שם שם, לג). וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁפִּרְסֵם כָּל הַשְּׁלשָׁה כִּדְפֵרַשְׁתִּי, עַל כֵּן בּוֹ חוֹתְמִין - 'מָגֵן אַבְרָהָם'. בְּתֵבַת 'מָגֵן' רְמוּזִין שְׁלָשְׁתָּם. מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - כְּדִכְתִיב (תהלים ג, ד) 'וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי'. תּוֹרָה - 'אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים' (שיר השירים ד, ד). וְרָמַז שָֹכָר וָעֹנֶשׁ, בְּמִדַּת הַדִּין כְּתִיב (תהלים ז, יא) 'מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים', בְּמִדַּת הָרַחֲמִים כְּתִיב (שם יח, ג) 'מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי', וּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים כִּתְרִיס כוּ' (אבות פ"ד מי"א). גַּם 'מָגֵן', רָאשֵׁי תֵּבוֹת - מְ'צִיאוּת הַשֵּׁם, גַּ'ן עֵדֶן גֵּיהִנֹּם, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְהִנֵּה, לָמְדוּ הַחֲתִימָה מִן 'וֶהְיֵה בְּרָכָה' (בראשית יב, ב).
ז10. אברהם מהפך את הנון של חרן המרמזת על המיתה לנון של 50 שערי בינה עם הנפםשות שעשו בחרן:
כְּבָר כָּתַבְתִּי (אות שצט), כִּי נ' הֲפוּכָה דְּ'חָרָן' - חֲרוֹן אַף, נִתְהַפְּכָה לְטוֹב עַל יְדֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ, 'וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשֹוּ בְחָרָן' (שם שם, ה), הֵפֶךְ 'וַיָּמָת' כוּ' (שם יא, לב). וְהִנֵּה, נִתְקְנָה בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, חֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה סימנים שצז-ת)
2.הנסיון השני: לך לך- תהליך השיבה אל גן עדן וגילוי שער החמישים ב-2 אופנים
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)
הקדמה: רמז לעתיד רחוק בעוד 50 דורות
לך לך. פתח באמירה בלשון שנברא בו העולם שבעשרה מאמרות נברא העולם וכולו לא נברא אלא בזכות אברהם לכך כתיב עליו מאמר. לך לך רמז לו כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק. ד''א רמז לו שלאחר שתלך מארצך תחיה כמנין לך לך שהרי בן ע''ה שנה היה כשיצא וכל שנותיו קע''ה. ד''א רמז לו הגליות השנים שב' פעמים ילכו ישראל בגולה. ד''א רמז לו שאחר נ' דורות כמנין לך ילכו בגלות בימי צדקיהו ובזכותך שדברתי עמך בן ע''ה שנה (צ''ל ע') שנה בברית בין הבתרים ישובו לאחר ע'. ולכך סמך בחרן ללך לך לפי שבחרון אפו של הקב''ה בעו''ה גלו: (בעל הטורים,שם)
א.אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)
ב.הנסיון- לקיים את דבר ה' לשם שמים למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)
אכן שורש הדבר הוא כך דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם ייהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳ (אוהב ישראל, אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך)
ג.אברהם הלך לא לטובתו אלא כמקיים אחת מדיברות ה', דיבור לשון קשה של ציווי ולא לצורך טובתו:
מה שהבטיחו הקב"ה כל כך הבטחות נראה כי הי' להגדיל הנסיון לראות אם יהי' הליכתו בעבור השכר. ובאמת כתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' שלא הלך רק לעשות רצון הבורא
(ספר שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ו] )
ד.אברהם נצטווה לשאוף אל שער החמישים (גימטריה "לך") בעלייה ובירידה:
ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך וגו`. ופירש רש"י, להנאתך ולטובתך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן נו), אשר שער חמישים הוא דעת עליון, שזה חסד עליון ורחמים גדולים, וממתיק כל הדינים, ומשם נמשך הדעת. ועל-ידי תוקף הדעת, באה לו פרנסה בנקל, ומה גם שנמשך ונתרבה השלום, כי השלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה יא) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" וגו`, "כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה" וגו`.
ומובא בדברי ר` אברהם בר` נחמן טולטשינער ז"ל (כוכבי אור, חכמה ובינה), אשר שמו הקדוש של רבינו ז"ל הוא צירוף מח ופעמיים נ`, כי הלימוד של רבינו ז"ל הוא לימוד של שער נ`, ששם הוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, וצריכים לקבל את המוח הזה למעלה ולמטה, היינו כשהאדם עולה למעלה למעלה, מדרגה אחר מדרגה, עליו להיות בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ולהמשיך על עצמו דעת ומח משער נ`, לידע, להודיע ולהיוודע, שהכל ממנו יתברך. וכן להיפך, ככל שאדם יורד למטה ועוסק בעניינים גשמיים, גם שם עליו להמשיך על עצמו את הדעת והמח של שער נ`, היינו שידע שאפילו בההנאות הגשמיות, אין בלעדיו יתברך כלל, ויהיה בטל ומבוטל לאין סוף ברוך הוא, שזה שער החמישים, ביטול אל האין סוף ברוך הוא.
וזה ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו שימשיך על עצמו פעמיים שער החמישים, ואז ינצל מהכל, וזה אשר `לך` עולה בגימטריא נ`, ופעמיים `לך`, הוא פעמיים נ`, היינו, הן בעלייה, והן בירידה, שזה להנאתך ולטובתך, תמיד ימשיך על עצמו שער נ`, שהוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, היינו, בכל הליכה שהוא הולך, הן למעלה והן למטה, שימשיך על עצמו מוחין של שער החמישים, שעל-ידי-זה אף פעם לא יפול, כי מי שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ויודע וָעֵד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר הם עצם עצמיות אלוקותו יתברך, וכל מה שלפני מראה עיניו זה אלוקות, על-ידי-זה יזכה להתעלות בתכלית העלייה כבר לא יכול ליפול, בין בגשמיות בין ברוחניות, והבן למעשה.(זאת התורה, פרשת לך לך, הרב אליעזר שלמה שיק - מוהרא"ש, הצדיק מיבנאל)
ה.אברהם ציפה להגיע לכנען ב"פתח" שיהיו בה אנשים ראויים אבל מצא שכנען נמצא בה בתחתית של שער החמישים לטומאה (כנע-ן) ורק כדי לשמור אותה לעם ישראל שיביא אותה אל פסגת שער החמישים לקדושה:
“ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (יב ה)
דברי הפסוק נראים כפולים. ועוד שכנען הראשון בפתח והשני בקמץ, ונראה שבא לרמז מידי, והוא שכבר כתב רמב"ן שהקב"ה לא פירט לאברהם אבינו ע"ה לאן ילך, אלא בסתמא “אל הארץ אשר אראך" והוא מעצמו כיוון ללכת ארצה כנען, שידע שהיא ארץ הנבחרת ע"ש. והנה הארץ ההיא מרוב קדושתה לא תסבול עושי עוולה. והיה ראוי שהעם היושב בתוכה יהיה נשוא עוון. ובאמת לא כן היה, שמעשה הכנענים היה משוקץ ומתועב. אך באמת אם ישיבת הכנענים היו בתוכה לעצמם להיות להם נחלה בוודאי הייתה הארץ מקיאה אותם,
אך הסיבה שגרו בה, כדי לשומרה עד בא זרע אברהם אוהב ה', וירשוה כעבד העובד נחלת בן המלך. והנה הפתח מורה על פתח פתוח לעובדי ה' ושומרי תורתו, והקמץ על הקמוץ פתח סגור. וזהו “ויצאו ללכת ארצה כנען" פירוש תחילת יציאתו מחרן היה על מנת ללכת ארצה כנען בפתח, כי חשב להיות זאת ארץ הנבחרת, וידע שמסתמא ימצא שם אנשים צדיקים וטובים בבחינת כנען בפתח אמנם ויבואו ארצה כנען בקמץ. ולתרץ לו זאת נראה אליו ה' ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת וא"כ הכנענים הם רק עבדים בתוכה משום כן לא תקיא הארץ אותם:
(ע"פ חת"ם סופר , פניני הסופר לך לך תשע"ז)
3.הנסיון השלישי: הרעב- תהליך התיקון של קללת האדמה שלא נתנה את טעם העץ כטעם הפרי
מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה, כט), עֲשָׂרָה שְׁנֵי רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, א): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלשׁ שָׁנִים. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּאֱמַר (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי, וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם. וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, יא): לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'.
4.הנסיון הרביעי: נסיון הירידה למצרים- אל שער החמישים של הטומאה
א.אברהם יורד את מצרים- המיצר הי"ם(50) כדי לשמש דוגמא לבניו שירדו לשם אח"כ ויעלו איתם את כל הניצוצות הנדרשים בדרכם אל מתן תורה ביום החמישים:
ואפשר שזו בעצם היתה שאלתו של משה רבנו אל ה' (ג' י"א) מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵך אֶל פְַּרעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, היאך אוכל להוציא את בני ישראל ממצרים, ממצר ים, ים בגימטריא חמישים, דהיינו מחמישים שערי טומאה, שהרי להוציא ולתקן לגמרי אי אפשר רק אם יש לך בחינת הכנגד, ובני ישראל במצרים לא נכנסו לשער החמישים, והיאך אוכל להוציאם ממצרים, ועל כך משיבו ה', שעל ידי נתינת התורה תזכו לעבוד את ה' גם בשער הזה, ואז תזכו לתקן הכל.
(גליון "הליכות עולם לו", פרשת יתרו, מאמר "שער החמישים")
ב.במצרים העריות היו חמורים משיכות דמים ואברהם שם לתקן מידות אלו:
והרגו אותי ואותך יחיו. פי' בשביל שאת יפה יחיו אותך ובשביל זה יהרגו אותי ומה שיהרגוהו יותר מאשר ישכבו עמה בחייו אע"פ שבני נח הוזהרו על הרציחה כמו על אשת איש לפי שתאוות עריות בכל יום ובכל שעה יהיה קשה עליהם לבא עליה באיסור אבל חטא ההריגה יהיה לפי שעה ונקל היה בעיניהם לעבור עליו ועוד שאם יבואו עליה בחייו יצעק אל המלך חמס.(הטור הארוך,שם)
שרה היתה גלגול חוה, ועל חוה נתקנא הנחש שראה תשמישם, וזהו שאמר הכתוב סמ'ל הקנאה בביא'ה, לכן ואיב'ה אשית נגד ביא'ה. ואמר אברהם אבינו ע"ה לשרה הנה נא ידעתי כי אשת יפת מראת את, שהיית חוה ונתקנא הנחש, ועתה התקון להסיר שם אישות אמרי נא אחותי את. אך המלאך אמר לפרעה על דבר שרה אשת אברם, היא אשתו ולא תוכל לו מרוב צדקתם
( החיד"א, ספר מדבר קדמות - מערכת שין )
5.הנסיון החמישי- מלחמת המלכים: אברהם מציל את לוט ואז מקבל מעשר משער החמישים
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: (בראשית יד,יח-כ)
א.מלכיצדק הוא שם בנו של נח: ו
מלכי צדק מלך שלם. זה היה שם בן נח שהיה מלך בירושלם, שנאמר ויהי בשלם סוכו (תהלים עו ג):
ב.נח ואדם הראשון קלקלו ביין ואברהם מתקן בכך שהציל את לוט שממנו יוצא דוד המלך ולכן הוציא לו לחם ויין דווקא:
לרמז לו בכך כי השגחה העליונה בחרה בו להטיל עליו עבודת הקודש להתחיל בשורש תיקון חטא עץ הדעת של אדם הראשון שהיה בלחם וביין ...
מעתה יתבאר גם כן המדרש "לם זה לחם הפנים ויין אלו נסכים ורבנן אמרי תורה גילה לו שנאמר לכן לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" כי מה שציווה הקב"ה לעשות לחם הפנים במקדש ולהביא יין נסכים הוא גם כן לרמז בזה שכל אחד מישראל צריך לתקן חלקו בחטא עץ הדעת שהיה בלחם ויין, ומטעם זה נמשלה התורה גם כן ללחם ויין לרמז שרק ע"H התורה אפשר לתקן חטא עץ הדעת שהיה בלחם וביין
(שבילי פנחס, ספר בראשית חלק א מאמר ח)
ג.מעשר מכל- מחמישים וזה האות ה' שנוספה לאברהם וזה דווקא בנסיון החמישי:
ויתן לו מעשר מכל. לא ידענו מי נתן למי, אלא הקב"ה נתן מעשר לאברהם. נטל אות א' מכסא הכבוד זו אות ה' ונתן לאברהם, שנ' ולא יקרא עוד שמך אבר' כו' וזה המעשר שנתן לו הקב"ה
(ילקוט ראובני - ערכים - ערך אותיות א"ב [אות ם]:)
6.הנסיון שישי: סוד הזמן הנכון- תיקון לחטא אדם וחווה שניסו להיכנס לשער החמישים טרם הזמן הראוי להם
וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם(בראשית טו יא)
וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו ישב רוחו (תהלים קמז, יח.), רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחים אותו מן השמים, עד שיבוא מלך המשיח(רש"י,שם)
אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
7.הנסיון השביעי: ברית המילה. מדוע אברהם לא נולד מהול כמו אדם הראשון ונח ? להוריד את האלוקות
א.ברית המילה נקראת "כל" וידו של שימעאל בכל כי מלים אבל בלי פריעה ולכן הברית שלהם חלקית בלבד:
ידו בכל ויד כל בו. הכלל בעונותינו הרבים גדולת ישמעאל מחמת המילה וכן מבואר בזוהר הקדוש והנה ברית נקרא כל כמבואר בשערי אורה. וזהו ידו, לשון ממשלה בכל. ויד כל בו, כי באמת הישמעאלים הם בלא פריעה אבל אנו זרע ישראל במילה ופריעה. והנה במילה יש שני ענינים החתוך בכלי ופריעה ביד. וזהו הרמז ויד כל בו, הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד וזהו יד כל הרומז על הברית כנ"ל בו ימשול בישמעאל:
(ספר קדושת לוי - פרשת לך לך )
ב.בברית המילה נכנס אברהם לראשונה אל שער החמישים בבחינת "כל"(=50) המצוות כולן :
כידוע הברית היא אבר הכולל את כל האיברים והיא מצווה אחת הכוללת את כל המצוות כולן
(טללי חיים בראשית, ע"מ רכא)
ג.ברית המילה היא השער אל כל תרי"ג מצוות וכוללת אותן בדיוק כמו שער החמישים:
אַבְרָהָם הָיָה אָז בֶּן צ"ט שָׁנָה, דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ, 'צַדִּיק טֵת' עוֹלֶה תַּרְיַ"ג, כִּי מִילָה שְׁקוּלָה נֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְכֵן בְּרִית מִילָה עוֹלֶה תַּרְיַ"ג, כִּי 'בְּרִית' תַּרְיַ"ב וּבְתוֹסֶפֶת מִצְוַת מִילה
(ספר השל"ה הקדוש - פרשת לך לך)
ד. לאברהם היה תפקיד לפרסם את שם ה' בעולם ולהוריד את האלוקות (שער החמישים) למטה ולכן נצטווה על המילה שהיא בעצם המשך של כל פועל חייו- המלכת שם ה' והאדרת שמו בארץ- בארציות ואין מצווה יותר מייצגת מאשר ברית המילה שנעשית באיבר בו ניתן לעשות את העבירה הנמוכה(ג"ע) או לרוממה לקדושה מצווה הראשונה- פרו ורבו :
ונראה דהנה יש להבין למה אאע"ה לא נולד מהול כמו אדה"ר [אלא שמחמת החטא נמשכה הערלה] ונח שאמרו ז"ל (אבות דר"נ פ"ב) שנולדו מהולים, ואברהם שהי' גדול מנח לא נולד מהול ונצרך להצטוות עלי', ובודאי יש טעם בדבר....
ולפי זה י"ל דהיינו טעמא שאברהם לא נולד מהול, דהנה במדרש (פ' ל') אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו א"ל עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני, וכן מפורש שכך עשה, שהי' מפרסם האלקות בכל העולם והתחיל להוריד את השכינה למטה כבמדרש, וברמב"ן שהאבות הי' סוד ה' עלי אהלם ודוגמתו הי' המשכן, והרי זה בא ללמד ונמצא למד שאהלם הי' מקום השראת השכינה כמו המשכן, וע"כ היתה נצרכת לו מצוה בעשי' בפועל כדי להמשיך האלקות למטה. וי"ל עוד דמצוה מילה שהיא עשי' ושינוי בגופו ממש שאין בכל מצוות התורה דוגמתה, בכחה למשוך האלקות נמי למטה מטה ביותר להאיר מתוך החושך ממש. ולפי זה מובן הטעם דאברהם לא נולד מהול, דאם הי' נולד מהול לא היתה לו מצוה עוד דוגמתה להמשיך האלקות למטה מטה להאיר לכל העולם. ואינו דומה לנח שהוא לא הי' בכחו להאיר את החושך ואדרבה הי' צריך סעד לתומכו וכבמדרש (פ' ל') משל לאוהבו של מלך שהי' משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי הה"ד את האלקים התהלך נח, ובימיו עוד עלתה השכינה מרקיע לרקיע ולא הי' בכחו להוריד האלקות למטה מטה ולהשלמת עצמו לבד הי' די שנולד מהול. וכן נמי אדה"ר שנולד מהול, שאז הי' עיקר שכינה בתחתונים ולא היתה נצרכת מצוה מילה שיהיו מצוות מעשיות להמשיך האלקות למטה, ע"כ נולד מהול שיהי' בלי פסולת, אך לאחר שחטא שהשכינה עלתה למרום והתפשטה מסאבותא בעלמא ולא היו הצדיקים שבדורות ההם שיהי' בכחם להמשיך האלקות למטה עד שבא אברהם והאיר לעולם ע"כ ניתנה לו מצות מילה
(שם משמואל - פרשת וירא - שנת תרפ"א )
ה.עם שינוי השם ותוספת האות ה' וקיום ברית המילה אברהם התנתק מחר-ן של תרח והתחבר אל קדושת א"י:
והנה אם ניקח את האות ה"א ונוסיף אותה אל בחינת תר"ח נגיע לתרי"ג שתרח וה"א עולים תרי"ג והיינו שתרח בתוספת הא הוא העלאת אברהם אבינו מסוד ארם לסוד תרי"ג מצוות שבתחילה כשהיה אברם היה בסוד תרח שלא היה בו אלא כח אביו התחתון שהוא תרח וכשנוספה לו הא הנה עלה לעליא ולעילא והשלים תרי"ג אורות שהם שורש בסוד תרי"ב עם המילה העול התרי"ג ומכא הושרש בו הכח להולדת יצצחק אבינו יסוד האומה הישראלית בעלת תרי"ג מצוות אשר הרבה לה ה' יתברך
(טללי חיים, בראשית, ע"מ רכא)
סיכום: אברהם מתווה את הדרך אל שער החמישים מתוך כל שתרח עשה תשובה בסוף ימיו וזהו סוד הנון המתהפכת
נון הפוכה קרו ביה "בחר- נ" בחר בתורה שיש בה נ שערי בינה שנאמר נפלאות מתורתיך כי עשה תשובה שלמה שנאמר וואלה תולדות תרח, תרח"( בראשית יז,כז וכל אותם שנכפלו שמותם צדיקים גמורים היו ("תוספות השלם",שם)
והענין לך לך - שילך ממדרגה למדרגה עד שיבוא לבחינות שורשו שבאצילות ויותר אי אפשר להשיג מגדלות אין סוף וזהו לך לך- והוא שער חמישים , כתר, אין. וזהו כל הליכות שלך שתבוא לך- לעצמך( היכל ברכה, האמדור מקאמארנא, ע"מ פה)
אברהם אבינו עובר מסע ארוך וחשוב שגם מהווה אח"כ את הדרך לבניו ובו עשרה שלבים של נסיון ולמידה בדרכו אל שער החמישים של ה' בסופם הוא מוכיח שטעם העץ ("לך") הוא טעם הפרי ("לך") והוא מגיע עד מדרגת "כל"(כולם גימטריה 50) "וה' ברך את אברהם בכל"
לך- הליכה של צדיק (ילכו מחיל אל חיל, צדיקים גמורים אינם עומדים) כדי להגיע אל "כל" (שער החמישים של הקדושה) אבל ניתן לקרוא את זה גם הפוך:
לך(בשבילך) שיפיל אותך עד לשער החמישים של הטומאה שמבקש לקבל הכל למילוי תאוותו - "כל"(ענ"ד)
בשולי הדברים : האבות נוגעים בשער ה"כל"
ת"ר שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב אברהם דכתיב ביה בכל יצחק דכתיב ביה מכל יעקב דכתיב ביה כל שלשה לא שלט בהן יצר הרע אלו הן אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ואידך צעריה הוא דקא מדכר וכו':
(בבא בתרא טז ע"ב)
________________________________________________________________________
אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :
אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
לך לך- לטובתך להנאתך שיעשה לא רק לשם שמים אלא לטובת עצמו כי טובת הצדיק כהיא טובת השמים
מסעות אברהם כנגד 42 מסעות ב"י + 8 ? המסע האחרון לעקידה בירושלים
מצרים- מצר י"ם- שער החמישים של הטומאה
לידת ישמעאל- טעם העץ (אברהם) אינו כטעם הפרי(ישמעאל) כי הקליפה קודמת לפרי וישמעאל הוא בעצם הקליפה ולא הפרי
לך לך: גימטריה 100 היות ויש 50 שערים גלויים (המדע) ו-50 שערים נסתרים( תורת הסוד) ואברהם מכין את הדרך לכל השערים, גם יצחק חופר ומוצא מאה שערים אלו וכן הלאה
אברהם בונה את התשתית , את הדרך בה ילכו בניו- דרך עשרה נסיונות ודרך ירידתו למצריים לשער החמישים ומסעותיו בחזרה עד להגיעו אל המסע ה-50 בהר המוריה
אברהם תיקן את נח ואת אדם הראשון:
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9667&rel=1
לכל 3 האבות היתה נגיעה במידת "כל", שער החמישים שהיא כוללת את כל המציאות כולה ועתה יש לך לשמור כלל זה בכל מקום שאתה מוצא לשון "כל", שהוא מורה שלושה עניינים: לפעמים מורה לשון כ"ל מידת אל ח"י, ולפעמים מורה מידת אדנ"י, ולפעמים מורה על כלל הנבראים כולם. והטעם, כמו שעתה הודענוך, כי מכח כל יוצא הכול. ואם כן תתבונן במה שנאמר באברהם וי"י ברך את אברהם בכל, וביצחק ואוכל מכל (בראשית כג, לג), וביעקב וכי יש לי כל (שם לג, יא). כי שלושתן במידה הכלולה מן הכול נתברכו. נמצאת למד, כי כל הברכות והטובות באות למידת אל ח"י על ידי יהוה אלהים צבאות, ולפיכך אל ח"י כלול בכל הדברים כולם, חסד ודין ורחמים משלוש רגלים.
(שערי אורה לר' יוסף ג'יקטיליה , שער שלישי ורביעי)
וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא,לב)
וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה, ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל (ס) ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, (ס"א ועוד) שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי
(רש"י,שם)
רמז:
בחרן. הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם חרון אף של מקום (רש"י,שם)
הקדמה: הנסיונות של אברהם לפי שיטת רע"ב
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם , לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:(אבות ה,ג)
אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש.
שני, לך לך מארצך.
שלישי, ויהי רעב.
רביעי, ותוקח האשה בית פרעה.
חמישי, מלחמת המלכים.
שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכויות.
שביעי, המילה.
שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה.
תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה.
עשירי, העקידה
(ר' עובדיה מברטנורה,שם)
0.אברהם סולל את הדרך לבניו - מעשה אבות סימן לבנים:
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ צֵא וּכְבשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בְּבָנָיו...(ב"ר,מ,ו)
א.המסע של אברהם- מתווה דרך למסע ב"י דרך עמוד הענן שהנחה אותם:
אראך. כגימטריא בעננים מלמד שהיו עננים הולכים לפניו ומראים לו הדרך
(בעל הטורים,שם)
ב.הקדים תרופה למכה: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן,וצפוי היה לפניו שעתידין בניו לנסות להקב"ה עשרה נסיונות, והקדים הרפואה למכתם ונסהו בעשרה נסיונות. (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ו)
ג.הנסיונות כנגד המכות והנסים על הים:כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם,
כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא עשרה נסים לבניו במצרים,
כנגדן הביא עשר מכות,
כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים,
כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים.
(אבות דרבי נתן, פרק שלושים ושלוש,ב)
1.הנסיון הראשון- ברמז, הנסיון של אברהם בכבשן האש:
א.על שום מה הושלך אברהם לכבשן- הא-לוה של נמרוד:
"וימת הרן על פני תרח אביו" –
[אמר] רבי חייא, בן בנו של רב אדא דיפו: תרח עובד פסלים היה. פעם אחת יצא למקום מסוים, והושיב את אברהם כמוכר במקומו.
היה בא בן-אדם ורוצה לקנות [פסל] והיה אומר לו: בן כמה אתה?
היה אומר לו: בן חמישים או ששים.
היה אומר לו: 'אוי לו לאדם בן שישים הרוצה לעבוד לפסל בן יומו!'
והיה מתבייש [אותו אדם] והולך לו.
[אמר] רבי חייא, בן בנו של רב אדא דיפו: תרח עובד פסלים היה. פעם אחת יצא למקום מסוים, והושיב את אברהם כמוכר במקומו.
היה בא בן-אדם ורוצה לקנות [פסל] והיה אומר לו: בן כמה אתה?
היה אומר לו: בן חמישים או ששים.
היה אומר לו: 'אוי לו לאדם בן שישים הרוצה לעבוד לפסל בן יומו!'
והיה מתבייש [אותו אדם] והולך לו.
פעם אחת באה אישה אחת והביאה בידה קערת סולת.
אמרה לו: הנה לך, הקרב לפני הפסילים.
קם [אברהם] נטל פטיש בידו, שבר את כל הפסילים ונתן הפטיש ביד הגדול שביניהם. כאשר בא אביו, אמר לו: מי עשה להם כך?
אמר לו: לא אסתיר ממך את האמת: באה אישה אחת והביאה להם קערת סולת ואמרה לי להקריב לפניהם. הקרבתי לפניהם, זה [פסל אחד] אמר: אני אוכל ראשון, וזה [פסל אחר] אמר: אני אוכל ראשון. קם הגדול שביניהם, נטל פטיש ושברם.
אמר לו: מה אתה משטה בי, וכי הם יודעים [האם מישהו מקריב להם או לא, כך שיוכלו לריב על זה]?
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?! [כלומר, למה אתה עובד להם, אם הם לא יודעים שאתה עובד להם?]
נטלו [תרח את אברהם] ומסרו לנמרוד.
אמר לו: עבוד לאש!
אמר לו אברהם: ואעבוד למים, שמכבים את האש?
אמר לו נמרוד: עבוד למים!
אמר לו: אם כך, אעבוד לענן, שנושא את המים?
אמר לו: עבוד לענן!
אמר לו: אם כך, אעבוד לרוח, שמפזרת עננים?
אמר לו: עבוד לרוח!
אמר לו: ונעבוד לבן אדם, שסובל הרוחות?
אמר לו: מילים אתה מכביר, אני איני משתחוה אלא לאוּר (=לאש) - הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך ממנו!
היה שם הרן עומד. אמר: אם ינצח אברהם - אומַר: 'אני של אברהם', ואם ינצח נמרוד - אומַר: 'אני של נמרוד'.
לאחר שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרו לו: של מי אתה?
אמר להם: 'של אברהם אני!'
נטלוהו והשליכוהו לאור, ונכמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, כפי שאומר הפסוק (שם יב) "וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו באור כשדים".
(ב"ר ל"ח,יג, תרגום)אמר לו: עבוד לאש!
אמר לו אברהם: ואעבוד למים, שמכבים את האש?
אמר לו נמרוד: עבוד למים!
אמר לו: אם כך, אעבוד לענן, שנושא את המים?
אמר לו: עבוד לענן!
אמר לו: אם כך, אעבוד לרוח, שמפזרת עננים?
אמר לו: עבוד לרוח!
אמר לו: ונעבוד לבן אדם, שסובל הרוחות?
אמר לו: מילים אתה מכביר, אני איני משתחוה אלא לאוּר (=לאש) - הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך ממנו!
היה שם הרן עומד. אמר: אם ינצח אברהם - אומַר: 'אני של אברהם', ואם ינצח נמרוד - אומַר: 'אני של נמרוד'.
לאחר שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרו לו: של מי אתה?
אמר להם: 'של אברהם אני!'
נטלוהו והשליכוהו לאור, ונכמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, כפי שאומר הפסוק (שם יב) "וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו באור כשדים".
ב.איזכורו של מות הרן על פני אביו הוא כדי לסתום טענות הגויים שבזכותו ניצל אברהם:
וימת הרן על פני תרח אביו.
כמדומה שעד תרח לא מת שום בן בחיי אביו, ומשמיענו התורה שעשה זה הש"י בכדי שנבין מעלת אבינו הק' אברהם, על פי המקובל לרז"ל [זוה"ק ח"א ע"ז ע"ב] שהיו אומות העולם אומרים שניצול אברהם מכבשן האש בזכות הרן שעבד עבודה זרה הרבה, או שאמרו שעל ידי החרשין וקוסמין שלו לחש על האש, ועשה זה הש"י להראות לבאי עולם שהוא הצילו, כי הרי הרן לא הציל את עצמו ואיך יציל לזולתו:
באור כשדים. על פי המקובל [ב"ר פל"ח י"ג] שנשלך אברהם לכבשן האש, הפירוש אור כשדים הוא על שם החפירה שבו הכבשן עם האש נקרא אור [עי' ברכות נג.]:
(אגרה דכלה, פרשת נח)
ג.מדוע לא פורש הנסיון במפורש?
ג1.כדי לא לבסס תודעה (שקרית) שאברהם אבינו הלך אחרי ה' בגלל שהצילו:
הנה מה שלא נמצא מפורש בתוה"ק הנס של אברהם אבינו ע"ה, רק ברמז אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים [בראשית טו ז], י"ל להורות מעלת אבינו אברהם שהאהבה שאהב את הש"י ועשה רצונו בכל ענייניו כמבואר לפנינו אח"כ בתורתינו לא היה עבור שהצילו מכבשן האש והציל את נפשו, רק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא עצם החיות, ומדרך החלק להשתוקק אל הכל, והנה להיות שהשיג איך שהוא חלק מאלקותו ית', על כן נכסף ונשתוקק להימשך אחריו בכל ענייניו, ואילו היה מבואר בתורה הענין הנפלא והנס המפורסם, היינו אומרים שהפלגת אהבה של אברהם היה עבור שהצילו, וגם זה לא מיקרי אהבה שלימה כי דבר זה נראה כאוהב את עצמו שאוהב את הש"י עבור שהציל את נפשו, על כן אינו מבואר בתורה שום סיבה לאהבת אברהם, רק אהבתו היתה אמיתית בלי שום טעם, רק כדרך החלק את הכל והבן, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
ג2.כי אברהם עשה עבירה (בן נח שסיכן חייו על דבר שלא נצטווה) לשם (קידוש שם ) שמים ולא רצתה התורה לפרסם זאת:
ויש לפרש עוד למה לא נזכר הנס בתורה מפורש, דהנה הפרשת דרכים הביא בשם מהרמי"ט חקירה אחת וזה תוארה, מי התיר לאברהם למסור עצמו לכבשן האש הלא בן נח אינו מצווה על קידוש השם [סנהדרין עד ע"ב] ואסור לו למסור עצמו למיתה ודמו מידו יבוקש, כי הנה הגם שקיים אברהם כל התורה כולה מעצמו [יומא כח ע"ב], זה דוקא לחומרא, אבל מי התיר לו לקולא למסור נפשו וחיותו עבור קדושת שמו. ותירץ מהרמי"ט דמשום הכי אמרו רז"ל במדרש דבזכות יעקב ניצל אברהם, כי בזכותו לא היה כדאי להינצל דשלא כדין עשה, עכ"ד. ועיין שם בפרשת דרכים דרוש רחב:
והנה דברי מהרמי"ט אלו הם בדרך דרוש הפשט אבל המשכיל ישתומם על המראה לומר בזכות יעקב ניצל אברהם, ואברהם יהיה לו ח"ו חטא בזה, והש"י ויתעלה קראו אברהם אוהבי [ישעיה מא ח], וחשב הנסיון הזה מכלל הי' נסיונות. על כן אהוביי ידידיי קחו אמרי כי נעמו ויאירו עיניכם, התורה השלימה הזאת המצויה בידינו הוא דבר השוה לכל נפש ונפש מישראל, שהמצות שמבוארין בקום ועשה מחויב האדם לעשות, ומה שמבואר בה שלא לעשות יזהר האדם מעשות. אך אמרו רז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה וכו', ויעל אשת חבר הקני תוכיח [נזיר כג ע"ב], והדבר הזה אי אפשר שיתבאר בתורה, כי הוא לפי המקום והזמן וכפי אהבת הנפש לרצון הש"י, אשר בעבור אהבתו את הש"י תסכים הנפש כמעט שתרד בגיהנם ויהיה איך שיהיה תמסור עצמה כמעט לדראון עולם אך יתקדש שמו הגדול, פוק נא חזי ויהי דוד בא עד הראש וכו' [ש"ב טו לב], שאמרו רז"ל שביקש לעבוד עבודה זרה כדי שלא יתרעם העולם על הש"י [סנהדרין קז.] :
והנה הש"י ויתעלה הבוחן לבות וכליות, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, הגם שהדבר הזה שלא כתורה ואין לו מקום מנוח בגבהי מרומים, הש"י ויתעלה מחדש מעניינים כאלו מעשה בראשית ומתקדש שמו הגדול בזה ביתר שאת, בין והתבונן ידיד הנעים אמרי אלה, וכבר שמענו מאוהבי הש"י בדורנו אשר אמרו אלו היינו יודעים בטוב ששכר המצות הם גיהנם, ושכר העבירות הוא גן עדן, אף על פי כן יותר יונעם לנפשנו לקיים המצות הציונו הבורא ית':
והנה כאשר זכינו לזה יראה לנו כי כמקרה הזה קרה לאבינו אברהם, הגם שידע בטוב שהוא עושה עבירה בזה שמוסר עצמו ועונש העבירה הוא גיהנם, אף על פי כן כדי שיתקדש שמו הגדול מסר חיותו בעולם הזה ובעולם הבא עבור קדושת שמו ועשה עבירה לשמה, והנה היות הדבר הזה שלא כתורה כי הוא עבירה, אי אפשר שיתפרש בתורה כי היא רק עבירה לשמה דרך אמת לעבודתו יתברך, ואי אפשר להתפרש ולדמות מלתא למלתא, רק הוא דרך אמת נקודה הפנימית שבלב, וכבר ידעת כי מדת האמת הוא יעקב תתן אמת ליעקב [מיכה ז כ], זהו שרמזו רז"ל בזכות יעקב ניצול אברהם. ומעתה התבוננו נא ידידיי וריעיי ויונעם לחכם, והש"י יאיר עיניכם לעבודתו:
(ספר אגרא דכלה - פרשת נח )
ד.בין אהרון להרן:
ד1.מיתת בני אהרון:דע כי אהרן גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחילה על פני תרח אביו גם בניו נדב ואביהוא מתו על פני אהרן אביהם. (ילקוט ראובני, נח)
ד2.הרן ואהרון היו אמורים לתקן את חטא הע"ז של אדם הראשון:
ונחזור בענין אהרן, כי הוא הרן בן אחי אברם. והרן בא לתקן חטא אדה"ר שעבד ע"ז, ולא די שלא תקן, אלא שגם עתה לא האמין בה' אלא עד שיצא אברהם מכבשן האש, כמ"ש ז"ל ולכן נשרף הרן באור כשדים. ואח"כ נתגלגל באהרן לתקן חטא הנזכר, ואדרבא חטא במעשה העגל, והוצרך ליהרג, והיה מן הראוי לו שימסור עצמו להריגה, כשקמו עליו הערב רב וא"ל קום עשה לנו אלהים, והוא טעה, כי חשב שהיה מספיק במה שהרגו את חור, שגם הוא משרש הבל כנזכר. וז"ס ויבן מזבח לפניו וארז"ל ויבן מזבח מן הזבוח לפניו, שהוא חור. ולכן נמנע, ולא מסר עצמו להריגה, וחטא בזה, ולא נתקן חטא זה,
(שער הגלגולים הקדמה לג)
ה.הרן פנימיותו היתה טובה ולכן יצאו ממנו כל האימהות:
וימת הרן ע"פ תרח אביו וגו'. איתא בכתבי האר"י ז"ל שהיתה בו נשמת אהרן. ומאת כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמעתי שנרמז זה בדברי חז"ל הקורא לאהרן הרן, ע"כ. והנה ידועים דברי מהר"ל שאהרן אותיותיו פנימיות ה"א ביחידות רי"ש במאות נו"ן בעשיריות, עכת"ד. ויש לומר שהאל"ף שבראש מורה שמאיר בו אלופו של עולם, היינו שהי' תמיד דבוק בהש"י. ולפי"ז הרן שהיתה חסרה בו האל"ף ואין בו רק האותיות הפנימיות מורה שהוא פנימי אבל לא נשלם להיות דבוק כאהרן, מ"מ הפנימיות שבו היתה טובה, וע"כ היו טמונות בתוכו כל אותן הנשמות, נשמות כל האמהות שרה רבקה רחל ולאה וי"א אף בלהה זלפה, ונשמת דוד המלך.
(ספר שם משמואל - פרשת נח - ר"ח מרחשון תרע"ג )
ו.מדוע זכה לוט שיצא ממנו דוד המלך?
טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
(שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ז] )
ז.הקשר הנסתר בין הרן לבין ... פסח:
ז1.ההבדל בין אברהם להרן: יש אלוה אבל האם יש או אין השגחה:
... שֶׁאַבְרָהָם וְנִמְרוֹד הָיוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, הָרָן מְמֻצָּע, כִּי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָם וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק הָיָה מְסֻפָּק בַּהַשְׁגָּחָה וּבַבְּחִירָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, כִּי הָיָה חוֹשֵׁב וַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ חִדֵּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן בִּנְדָבָה כְּדֵי לְהֵטִיב לְזוּלָתוֹ, אֲבָל לְאַחַר שֶׁחִדְּשׁוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁעֲזָבוֹ לִבְנֵי אָדָם לַעֲשֹוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ אִישׁ וָאִישׁ, וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶֹה. כִּי אַף שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּמִקְצָת בַּקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל, וְהָיָה גַּם כֵּן מֵהַפֵּרוּד. וְסוֹד זֶה נִרְמָז בְּמַה שֶּׁאָמַר (בראשית ב, י) 'וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד' וְגוֹ', וְצֵרוּף 'נָהָר' הוּא 'הָרָן'. וְהָבֵן זֶה:
ז2. הרן הוא כמו המצה, חרן זה כמו החמץ ואמונתו בביראת העולם יש מאין קשורה להכנת מצה:וְהִנֵּה, הָרָן הֶאֱמִין בְּסוֹד מַצָּה, שֶׁהַמַּצָּה רוֹמֵז עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן. כִּי הַמַּצָּה נַעֲשֵֹית בְּלִי הַתְחָלַת שְֹאוֹר, וְהִיא נַעֲשֵֹית בְּחִפָּזוֹן בִּלְתִּי הַקְדָּמוֹת לָהּ עִסָּה אַחֶרֶת שֶׁתִּלָּקַח מִמֶּנּוּ, לִרְמֹז שֶׁעִסַּת הָעוֹלָם נַעֲשָֹה בְּלִי הַתְחָלָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הֶחָמֵץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְפִי הַמֻּרְגָּל כִּי אִם עַל יְדֵי שְֹאוֹר, וְאוֹתוֹ שְֹאוֹר מֵעִסָּה אַחֶרֶת וְאַחֶרֶת מֵאַחֶרֶת כוּ'. עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ שִׁבְעָה יָמִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאִסּוּר חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ (פסחים כט ב), כִּי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית שֶׁלֹּא הָיָה חֹמֶר קָדוּם אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאֵין הַחִיּוּב בַּאֲכִילַת מַצָּה רַק הַלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כָּל שִׁבְעָה רְשׁוּת, כִּי לֹא הָיָה הַחִדּוּשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט, רַק בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן מֵהַבְּרִיאָה שֶׁהוּא הַ'הִיּוּלִי', וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל כֵּן אֵין חִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה רַק הַמַּשֶּׁהוּ, דְּהַיְנוּ בֵּין ח' לְה'. וְזֶה הַחִלּוּק יֵשׁ בֵּין 'הָרָן' לְ'חָרָן'. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְעַד תֶּרַח הָיָה חֲרוֹן אַף, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (שם). כִּי תֶּרַח קָבַל לְנִמְרוֹד עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהָרָן מֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו:
ז3.הטעות של הרן שהיה רק בסוד מצה ולא בסוד פסח שכולל גם אמונה בהשגחת ה' על העולם:
הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:
הֲרֵי לְךָ, כִּי הָרָן הָיָה דָּבֵק בְּסוֹד מַצָּה, אֲבָל לֹא הָיָה דְּבִיקָתוֹ בְּסוֹד פֶּסַח, שֶׁמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ לְהָרַע וּלְהֵטִיב וּלְהַכְנִיעַ כָּל זֵדִים, כְּמוֹ שֶׁהִכְנִיעַ שַֹר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַשָּרִים וּבְכוֹר לַמֶּרְכָּבָה, כִּי הוּא מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה לְהַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים לָתֵת לָהֶם כְּדַרְכֵיהֶם:
ז4.הנשים הצדקניות- האימהות וגם רותאמו של משיח - יצאו מהרן ולכן יש לו קשר לזכות יציאת ב"י ממצרים:
וּמֵאַחַר שֶׁנִּדְבַּק הָרָן בְּסוֹד מַצָּה, וּמַצָּה רוֹמֵז עַל חֵרוּת יְצִיאַת מִצְרַיִם 'אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגוֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם' (שמות יב, לט). וְהִנֵּה, רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (סוטה יא ב), שֶׁבִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם. זֶהוּ סוֹד שֶׁיָּצְאוּ הַנָּשִׁים הַצִּדְקָנִיּוֹת מִן הָרָן. וְכֵן רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה סוֹד שֶׁמִּמֶּנָּה יֵצֵא מָשִׁיחַ, כִּי גְּאֻלָּה דְּלֶעָתִיד מִתְיַחֵס בִּגְאֻלָּה דְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו) 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת', וּבְנִיסָן נִגְאֲלוּ וַעֲתִידִין לְהִגָּאֵל (ראש השנה יא א).
ז5.הנון ההפוכה של חרן תוקנה ע"י הזכרת יציאת מצרים 50 פעם בתורה:
וְהִנֵּה כְּתִיב (בראשית יא, לב) 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן', וְשָׁם הַ'נּוּן' הֲפוּכָה, וְאוֹת הַ'נּוּן' נִתְקְנָה בַּחֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם הַמּבַּתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם יב, א) 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ' וְגוֹ', שֶׁצִּוָּהוּ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְלָקַח עִמּוֹ אֶת לוֹט בֶּן הָרָן, כִּי גַּם לְהָרָן הָיְתָה אֲחִיזָה זוֹ, וְלוֹט בֶּן הָרָן אָפָה מַצּוֹת:
ז6.הרן רמוז בהלכות בדיקת חמץ בפסח אור(כשדים), הנר(הרן):וְעַל עִנְיָן זֶה שֶׁל הָרָן, יֵשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (פסחים ב א), בְּדִיקַת חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. 'אוֹר' רֶמֶז לְ'אוּר כַּשְֹדִּים' (בראשית יא, כח) שֶׁהֻשְׁלַךְ שָׁם 'הָרָן'. 'הַנֵּר' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן'. וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לְהָרָן גַּם כֵּן נְטִיָּה בִּבְחִינָה אַחַת לְדַעַת מִצְרַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בַּהַשְׁגָּחָה, לְכָךְ נִרְמָז בַּפָּסוּק (משלי יא, י) 'בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה', 'רִנָּה' - אוֹתִיּוֹת 'הָרָן', וּבְאִבּוּד מִצְרַיִם כְּתִיב (שמות טו, א) 'אָז יָשִׁיר' וְגוֹ':
ז7.נמרוד כפר בכל, הרן בין אברהם לנמרוד האמין במציאות ה' אך לא בהשגחתו:הרֵי מְבֹאָר סוֹד אַבְרָהָם, וְנִמְרוֹד, וְהָרָן, אֲשֶׁר כָּל זֶה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ. כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ נֶגֶד עִקַּר מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִמְרוֹד הוּא הַפְכּוֹ, כָּפַר בַּכֹּל. וְהָרָן מְמֻצָּע, הֶאֱמִין בְּחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן אֲבָל לֹא בַּהַשְׁגָּחָה. תֶּרַח שֶׁקָּבַל לְנִמְרוֹד הָיָה כּוֹפֵר כְּנִמְרוֹד, וְלֹא מַמָּשׁ כְּנִמְרוֹד, כִּי הֶאֱמִין בַּבְּרִיאָה אֲבָל לֹא בְּחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, רַק הָיָה חֹמֶר קָדוּם. וְזֶהוּ הַנְּקֻדָּה שֶׁבֵּין ח' לְה', וְזֶהוּ 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן' (בראשית יא, לב). וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הָרָן לְחָרָן נְקֻדָּה, כְּמוֹ כֵן בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה, וְ'חָמֵץ' הוּא הַקְּלִפָּה סוֹד 'מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה' (ירמיה ג, ג). וְזֶהוּ רֶמֶז 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת' (בראשית כז, מו) כִּי 'אָרוּר כְּנָעַן' (שם ט, כה), וְהוּא בָּא מִצַּד הַנָּחָשׁ הָאָרוּר, שֶׁרָאָה אוֹתָם עָרוּם וְנִתְאַוָּה, כִּי הַנָּחָשׁ דָּבוּק בְּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה לִילִית. וְזֶהוּ 'הֶחָמֵץ' הֵפֶךְ 'הַמַּצָּה', שֶׁהַ'הֵ"א' נִתְהַפֵּךְ לְ'חֵ"ת', זֶהוּ 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת':
ז8.הסיבה שהאות נון לא מוזכרת באשרי יושבי ביתך- רומז לנפילה בשער החמישים(נפלה בתולת ישראל): וְאָמְרוּ 'וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן' נ' הֲפוּכָה, עַד אַבְרָהָם הָיָה חֲרוֹן אַף. כְּבָר כָּתַבְתִּי (אות שפז), עִקַּר מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל כָּל עִקָּרִים הוּא עַל יְדֵי עִקַּר הַתּוֹרָה הָאוֹחֶזֶת בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ אוֹחֶזֶת בָּעִקָּר הַשְּׁלִישִׁי שָֹכָר וָעֹנֶשׁ, שְֹכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְֹכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה (אבות פ"ד מ"ב). וְעִנְיַן חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה מִתְגַּלִּים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, עַל כֵּן נִתְהַפְּכָה הַ'נּוּן' שֶׁל 'חֲרוֹן אַף' הָרוֹמֶזֶת לְ'נוּן' - 'נָפְלָה' שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בְּאַשְׁרֵי (תהלים קמ"ה), לְנ' שֶׁל שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁנִּתְפַּרְסֵם בְּמִצְרַיִם שְׁלשָׁה הָעִקָּרִים:
ז9.אברהם כובש את הדרך לבניו וכולל בתוכו את שאר האבות :
וְאַבְרָהָם אָבִינוּ הַכּוֹלְלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'לֶךְ לְךָ' צֵא וּכְבשׁ הַדֶּרֶךְ כוּ' וְהָלַךְ לְמִצְרַיִם (בראשית רבה פ"מ ס"ו). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פסחים קיז ב)
'וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל' (בראשית יב, ב), זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדוֹ.
זֶהוּ שֶׁהִזְכִּיר 'גָּדוֹל', כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִתְרוֹ (שמות יח, יא) 'עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים'.
'וַאֲבָרֶכְךָ' זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק, כִּי הוּא הוֹדִיעַ דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּן, וְעַל זֶה מָסַר נַפְשׁוֹ, וְזֶהוּ עִקַּר שָֹכָר וָעֹנֶשׁ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי (אות שפה), כִּי אַף הָעֹנֶשׁ הוּא מִצַּד טוּבוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין כוּ' (ברכות מח ב), בַּעֲבוּר 'יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן' (דברים יז, יג), זֶהוּ שֶׁאָמַר 'וַאֲבָרֶכְךָ' שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק, עַל דֶּרֶךְ (שם יא, כז) 'אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ'.
'וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ' זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. עִקַּר תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד, לב) 'הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה', 'הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר' וְגוֹ' (שם שם, לג). וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁפִּרְסֵם כָּל הַשְּׁלשָׁה כִּדְפֵרַשְׁתִּי, עַל כֵּן בּוֹ חוֹתְמִין - 'מָגֵן אַבְרָהָם'. בְּתֵבַת 'מָגֵן' רְמוּזִין שְׁלָשְׁתָּם. מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - כְּדִכְתִיב (תהלים ג, ד) 'וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי'. תּוֹרָה - 'אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים' (שיר השירים ד, ד). וְרָמַז שָֹכָר וָעֹנֶשׁ, בְּמִדַּת הַדִּין כְּתִיב (תהלים ז, יא) 'מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים', בְּמִדַּת הָרַחֲמִים כְּתִיב (שם יח, ג) 'מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי', וּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים כִּתְרִיס כוּ' (אבות פ"ד מי"א). גַּם 'מָגֵן', רָאשֵׁי תֵּבוֹת - מְ'צִיאוּת הַשֵּׁם, גַּ'ן עֵדֶן גֵּיהִנֹּם, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְהִנֵּה, לָמְדוּ הַחֲתִימָה מִן 'וֶהְיֵה בְּרָכָה' (בראשית יב, ב).
ז10. אברהם מהפך את הנון של חרן המרמזת על המיתה לנון של 50 שערי בינה עם הנפםשות שעשו בחרן:
כְּבָר כָּתַבְתִּי (אות שצט), כִּי נ' הֲפוּכָה דְּ'חָרָן' - חֲרוֹן אַף, נִתְהַפְּכָה לְטוֹב עַל יְדֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ, 'וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשֹוּ בְחָרָן' (שם שם, ה), הֵפֶךְ 'וַיָּמָת' כוּ' (שם יא, לב). וְהִנֵּה, נִתְקְנָה בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, חֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה סימנים שצז-ת)
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)
הקדמה: רמז לעתיד רחוק בעוד 50 דורות
לך לך. פתח באמירה בלשון שנברא בו העולם שבעשרה מאמרות נברא העולם וכולו לא נברא אלא בזכות אברהם לכך כתיב עליו מאמר. לך לך רמז לו כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק. ד''א רמז לו שלאחר שתלך מארצך תחיה כמנין לך לך שהרי בן ע''ה שנה היה כשיצא וכל שנותיו קע''ה. ד''א רמז לו הגליות השנים שב' פעמים ילכו ישראל בגולה. ד''א רמז לו שאחר נ' דורות כמנין לך ילכו בגלות בימי צדקיהו ובזכותך שדברתי עמך בן ע''ה שנה (צ''ל ע') שנה בברית בין הבתרים ישובו לאחר ע'. ולכך סמך בחרן ללך לך לפי שבחרון אפו של הקב''ה בעו''ה גלו: (בעל הטורים,שם)
א.אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)
ב.הנסיון- לקיים את דבר ה' לשם שמים למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)
אכן שורש הדבר הוא כך דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם ייהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳ (אוהב ישראל, אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך)
ג.אברהם הלך לא לטובתו אלא כמקיים אחת מדיברות ה', דיבור לשון קשה של ציווי ולא לצורך טובתו:
מה שהבטיחו הקב"ה כל כך הבטחות נראה כי הי' להגדיל הנסיון לראות אם יהי' הליכתו בעבור השכר. ובאמת כתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' שלא הלך רק לעשות רצון הבורא
(ספר שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ו] )
ד.אברהם נצטווה לשאוף אל שער החמישים (גימטריה "לך") בעלייה ובירידה:
ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך וגו`. ופירש רש"י, להנאתך ולטובתך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן נו), אשר שער חמישים הוא דעת עליון, שזה חסד עליון ורחמים גדולים, וממתיק כל הדינים, ומשם נמשך הדעת. ועל-ידי תוקף הדעת, באה לו פרנסה בנקל, ומה גם שנמשך ונתרבה השלום, כי השלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה יא) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" וגו`, "כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה" וגו`.
ומובא בדברי ר` אברהם בר` נחמן טולטשינער ז"ל (כוכבי אור, חכמה ובינה), אשר שמו הקדוש של רבינו ז"ל הוא צירוף מח ופעמיים נ`, כי הלימוד של רבינו ז"ל הוא לימוד של שער נ`, ששם הוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, וצריכים לקבל את המוח הזה למעלה ולמטה, היינו כשהאדם עולה למעלה למעלה, מדרגה אחר מדרגה, עליו להיות בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ולהמשיך על עצמו דעת ומח משער נ`, לידע, להודיע ולהיוודע, שהכל ממנו יתברך. וכן להיפך, ככל שאדם יורד למטה ועוסק בעניינים גשמיים, גם שם עליו להמשיך על עצמו את הדעת והמח של שער נ`, היינו שידע שאפילו בההנאות הגשמיות, אין בלעדיו יתברך כלל, ויהיה בטל ומבוטל לאין סוף ברוך הוא, שזה שער החמישים, ביטול אל האין סוף ברוך הוא.
וזה ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו שימשיך על עצמו פעמיים שער החמישים, ואז ינצל מהכל, וזה אשר `לך` עולה בגימטריא נ`, ופעמיים `לך`, הוא פעמיים נ`, היינו, הן בעלייה, והן בירידה, שזה להנאתך ולטובתך, תמיד ימשיך על עצמו שער נ`, שהוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, היינו, בכל הליכה שהוא הולך, הן למעלה והן למטה, שימשיך על עצמו מוחין של שער החמישים, שעל-ידי-זה אף פעם לא יפול, כי מי שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ויודע וָעֵד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר הם עצם עצמיות אלוקותו יתברך, וכל מה שלפני מראה עיניו זה אלוקות, על-ידי-זה יזכה להתעלות בתכלית העלייה כבר לא יכול ליפול, בין בגשמיות בין ברוחניות, והבן למעשה.(זאת התורה, פרשת לך לך, הרב אליעזר שלמה שיק - מוהרא"ש, הצדיק מיבנאל)
ה.אברהם ציפה להגיע לכנען ב"פתח" שיהיו בה אנשים ראויים אבל מצא שכנען נמצא בה בתחתית של שער החמישים לטומאה (כנע-ן) ורק כדי לשמור אותה לעם ישראל שיביא אותה אל פסגת שער החמישים לקדושה:
“ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (יב ה)
דברי הפסוק נראים כפולים. ועוד שכנען הראשון בפתח והשני בקמץ, ונראה שבא לרמז מידי, והוא שכבר כתב רמב"ן שהקב"ה לא פירט לאברהם אבינו ע"ה לאן ילך, אלא בסתמא “אל הארץ אשר אראך" והוא מעצמו כיוון ללכת ארצה כנען, שידע שהיא ארץ הנבחרת ע"ש. והנה הארץ ההיא מרוב קדושתה לא תסבול עושי עוולה. והיה ראוי שהעם היושב בתוכה יהיה נשוא עוון. ובאמת לא כן היה, שמעשה הכנענים היה משוקץ ומתועב. אך באמת אם ישיבת הכנענים היו בתוכה לעצמם להיות להם נחלה בוודאי הייתה הארץ מקיאה אותם,
אך הסיבה שגרו בה, כדי לשומרה עד בא זרע אברהם אוהב ה', וירשוה כעבד העובד נחלת בן המלך. והנה הפתח מורה על פתח פתוח לעובדי ה' ושומרי תורתו, והקמץ על הקמוץ פתח סגור. וזהו “ויצאו ללכת ארצה כנען" פירוש תחילת יציאתו מחרן היה על מנת ללכת ארצה כנען בפתח, כי חשב להיות זאת ארץ הנבחרת, וידע שמסתמא ימצא שם אנשים צדיקים וטובים בבחינת כנען בפתח אמנם ויבואו ארצה כנען בקמץ. ולתרץ לו זאת נראה אליו ה' ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת וא"כ הכנענים הם רק עבדים בתוכה משום כן לא תקיא הארץ אותם:
(ע"פ חת"ם סופר , פניני הסופר לך לך תשע"ז)
3.הנסיון השלישי: הרעב- תהליך התיקון של קללת האדמה שלא נתנה את טעם העץ כטעם הפרי
מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה, כט), עֲשָׂרָה שְׁנֵי רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, א): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלשׁ שָׁנִים. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּאֱמַר (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי, וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם. וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, יא): לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'.
(בראשית רבה, פרשה כה)
4.הנסיון הרביעי: נסיון הירידה למצרים- אל שער החמישים של הטומאה
א.אברהם יורד את מצרים- המיצר הי"ם(50) כדי לשמש דוגמא לבניו שירדו לשם אח"כ ויעלו איתם את כל הניצוצות הנדרשים בדרכם אל מתן תורה ביום החמישים:
ואפשר שזו בעצם היתה שאלתו של משה רבנו אל ה' (ג' י"א) מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵך אֶל פְַּרעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, היאך אוכל להוציא את בני ישראל ממצרים, ממצר ים, ים בגימטריא חמישים, דהיינו מחמישים שערי טומאה, שהרי להוציא ולתקן לגמרי אי אפשר רק אם יש לך בחינת הכנגד, ובני ישראל במצרים לא נכנסו לשער החמישים, והיאך אוכל להוציאם ממצרים, ועל כך משיבו ה', שעל ידי נתינת התורה תזכו לעבוד את ה' גם בשער הזה, ואז תזכו לתקן הכל.
(גליון "הליכות עולם לו", פרשת יתרו, מאמר "שער החמישים")
ב.במצרים העריות היו חמורים משיכות דמים ואברהם שם לתקן מידות אלו:
והרגו אותי ואותך יחיו. פי' בשביל שאת יפה יחיו אותך ובשביל זה יהרגו אותי ומה שיהרגוהו יותר מאשר ישכבו עמה בחייו אע"פ שבני נח הוזהרו על הרציחה כמו על אשת איש לפי שתאוות עריות בכל יום ובכל שעה יהיה קשה עליהם לבא עליה באיסור אבל חטא ההריגה יהיה לפי שעה ונקל היה בעיניהם לעבור עליו ועוד שאם יבואו עליה בחייו יצעק אל המלך חמס.(הטור הארוך,שם)
שרה היתה גלגול חוה, ועל חוה נתקנא הנחש שראה תשמישם, וזהו שאמר הכתוב סמ'ל הקנאה בביא'ה, לכן ואיב'ה אשית נגד ביא'ה. ואמר אברהם אבינו ע"ה לשרה הנה נא ידעתי כי אשת יפת מראת את, שהיית חוה ונתקנא הנחש, ועתה התקון להסיר שם אישות אמרי נא אחותי את. אך המלאך אמר לפרעה על דבר שרה אשת אברם, היא אשתו ולא תוכל לו מרוב צדקתם
( החיד"א, ספר מדבר קדמות - מערכת שין )
5.הנסיון החמישי- מלחמת המלכים: אברהם מציל את לוט ואז מקבל מעשר משער החמישים
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: (בראשית יד,יח-כ)
א.מלכיצדק הוא שם בנו של נח: ו
מלכי צדק מלך שלם. זה היה שם בן נח שהיה מלך בירושלם, שנאמר ויהי בשלם סוכו (תהלים עו ג):
ומלכי צדק הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש. (חזקוני,שם)
ב.נח ואדם הראשון קלקלו ביין ואברהם מתקן בכך שהציל את לוט שממנו יוצא דוד המלך ולכן הוציא לו לחם ויין דווקא:
לרמז לו בכך כי השגחה העליונה בחרה בו להטיל עליו עבודת הקודש להתחיל בשורש תיקון חטא עץ הדעת של אדם הראשון שהיה בלחם וביין ...
מעתה יתבאר גם כן המדרש "לם זה לחם הפנים ויין אלו נסכים ורבנן אמרי תורה גילה לו שנאמר לכן לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" כי מה שציווה הקב"ה לעשות לחם הפנים במקדש ולהביא יין נסכים הוא גם כן לרמז בזה שכל אחד מישראל צריך לתקן חלקו בחטא עץ הדעת שהיה בלחם ויין, ומטעם זה נמשלה התורה גם כן ללחם ויין לרמז שרק ע"H התורה אפשר לתקן חטא עץ הדעת שהיה בלחם וביין
(שבילי פנחס, ספר בראשית חלק א מאמר ח)
ג.מעשר מכל- מחמישים וזה האות ה' שנוספה לאברהם וזה דווקא בנסיון החמישי:
ויתן לו מעשר מכל. לא ידענו מי נתן למי, אלא הקב"ה נתן מעשר לאברהם. נטל אות א' מכסא הכבוד זו אות ה' ונתן לאברהם, שנ' ולא יקרא עוד שמך אבר' כו' וזה המעשר שנתן לו הקב"ה
(ילקוט ראובני - ערכים - ערך אותיות א"ב [אות ם]:)
6.הנסיון שישי: סוד הזמן הנכון- תיקון לחטא אדם וחווה שניסו להיכנס לשער החמישים טרם הזמן הראוי להם
וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם(בראשית טו יא)
וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו ישב רוחו (תהלים קמז, יח.), רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחים אותו מן השמים, עד שיבוא מלך המשיח(רש"י,שם)
אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
7.הנסיון השביעי: ברית המילה. מדוע אברהם לא נולד מהול כמו אדם הראשון ונח ? להוריד את האלוקות
א.ברית המילה נקראת "כל" וידו של שימעאל בכל כי מלים אבל בלי פריעה ולכן הברית שלהם חלקית בלבד:
ידו בכל ויד כל בו. הכלל בעונותינו הרבים גדולת ישמעאל מחמת המילה וכן מבואר בזוהר הקדוש והנה ברית נקרא כל כמבואר בשערי אורה. וזהו ידו, לשון ממשלה בכל. ויד כל בו, כי באמת הישמעאלים הם בלא פריעה אבל אנו זרע ישראל במילה ופריעה. והנה במילה יש שני ענינים החתוך בכלי ופריעה ביד. וזהו הרמז ויד כל בו, הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד וזהו יד כל הרומז על הברית כנ"ל בו ימשול בישמעאל:
(ספר קדושת לוי - פרשת לך לך )
ב.בברית המילה נכנס אברהם לראשונה אל שער החמישים בבחינת "כל"(=50) המצוות כולן :
כידוע הברית היא אבר הכולל את כל האיברים והיא מצווה אחת הכוללת את כל המצוות כולן
(טללי חיים בראשית, ע"מ רכא)
ג.ברית המילה היא השער אל כל תרי"ג מצוות וכוללת אותן בדיוק כמו שער החמישים:
אַבְרָהָם הָיָה אָז בֶּן צ"ט שָׁנָה, דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ, 'צַדִּיק טֵת' עוֹלֶה תַּרְיַ"ג, כִּי מִילָה שְׁקוּלָה נֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְכֵן בְּרִית מִילָה עוֹלֶה תַּרְיַ"ג, כִּי 'בְּרִית' תַּרְיַ"ב וּבְתוֹסֶפֶת מִצְוַת מִילה
(ספר השל"ה הקדוש - פרשת לך לך)
ד. לאברהם היה תפקיד לפרסם את שם ה' בעולם ולהוריד את האלוקות (שער החמישים) למטה ולכן נצטווה על המילה שהיא בעצם המשך של כל פועל חייו- המלכת שם ה' והאדרת שמו בארץ- בארציות ואין מצווה יותר מייצגת מאשר ברית המילה שנעשית באיבר בו ניתן לעשות את העבירה הנמוכה(ג"ע) או לרוממה לקדושה מצווה הראשונה- פרו ורבו :
ונראה דהנה יש להבין למה אאע"ה לא נולד מהול כמו אדה"ר [אלא שמחמת החטא נמשכה הערלה] ונח שאמרו ז"ל (אבות דר"נ פ"ב) שנולדו מהולים, ואברהם שהי' גדול מנח לא נולד מהול ונצרך להצטוות עלי', ובודאי יש טעם בדבר....
ולפי זה י"ל דהיינו טעמא שאברהם לא נולד מהול, דהנה במדרש (פ' ל') אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו א"ל עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני, וכן מפורש שכך עשה, שהי' מפרסם האלקות בכל העולם והתחיל להוריד את השכינה למטה כבמדרש, וברמב"ן שהאבות הי' סוד ה' עלי אהלם ודוגמתו הי' המשכן, והרי זה בא ללמד ונמצא למד שאהלם הי' מקום השראת השכינה כמו המשכן, וע"כ היתה נצרכת לו מצוה בעשי' בפועל כדי להמשיך האלקות למטה. וי"ל עוד דמצוה מילה שהיא עשי' ושינוי בגופו ממש שאין בכל מצוות התורה דוגמתה, בכחה למשוך האלקות נמי למטה מטה ביותר להאיר מתוך החושך ממש. ולפי זה מובן הטעם דאברהם לא נולד מהול, דאם הי' נולד מהול לא היתה לו מצוה עוד דוגמתה להמשיך האלקות למטה מטה להאיר לכל העולם. ואינו דומה לנח שהוא לא הי' בכחו להאיר את החושך ואדרבה הי' צריך סעד לתומכו וכבמדרש (פ' ל') משל לאוהבו של מלך שהי' משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי הה"ד את האלקים התהלך נח, ובימיו עוד עלתה השכינה מרקיע לרקיע ולא הי' בכחו להוריד האלקות למטה מטה ולהשלמת עצמו לבד הי' די שנולד מהול. וכן נמי אדה"ר שנולד מהול, שאז הי' עיקר שכינה בתחתונים ולא היתה נצרכת מצוה מילה שיהיו מצוות מעשיות להמשיך האלקות למטה, ע"כ נולד מהול שיהי' בלי פסולת, אך לאחר שחטא שהשכינה עלתה למרום והתפשטה מסאבותא בעלמא ולא היו הצדיקים שבדורות ההם שיהי' בכחם להמשיך האלקות למטה עד שבא אברהם והאיר לעולם ע"כ ניתנה לו מצות מילה
(שם משמואל - פרשת וירא - שנת תרפ"א )
ה.עם שינוי השם ותוספת האות ה' וקיום ברית המילה אברהם התנתק מחר-ן של תרח והתחבר אל קדושת א"י:
והנה אם ניקח את האות ה"א ונוסיף אותה אל בחינת תר"ח נגיע לתרי"ג שתרח וה"א עולים תרי"ג והיינו שתרח בתוספת הא הוא העלאת אברהם אבינו מסוד ארם לסוד תרי"ג מצוות שבתחילה כשהיה אברם היה בסוד תרח שלא היה בו אלא כח אביו התחתון שהוא תרח וכשנוספה לו הא הנה עלה לעליא ולעילא והשלים תרי"ג אורות שהם שורש בסוד תרי"ב עם המילה העול התרי"ג ומכא הושרש בו הכח להולדת יצצחק אבינו יסוד האומה הישראלית בעלת תרי"ג מצוות אשר הרבה לה ה' יתברך
(טללי חיים, בראשית, ע"מ רכא)
סיכום: אברהם מתווה את הדרך אל שער החמישים מתוך כל שתרח עשה תשובה בסוף ימיו וזהו סוד הנון המתהפכת
נון הפוכה קרו ביה "בחר- נ" בחר בתורה שיש בה נ שערי בינה שנאמר נפלאות מתורתיך כי עשה תשובה שלמה שנאמר וואלה תולדות תרח, תרח"( בראשית יז,כז וכל אותם שנכפלו שמותם צדיקים גמורים היו ("תוספות השלם",שם)
והענין לך לך - שילך ממדרגה למדרגה עד שיבוא לבחינות שורשו שבאצילות ויותר אי אפשר להשיג מגדלות אין סוף וזהו לך לך- והוא שער חמישים , כתר, אין. וזהו כל הליכות שלך שתבוא לך- לעצמך( היכל ברכה, האמדור מקאמארנא, ע"מ פה)
אברהם אבינו עובר מסע ארוך וחשוב שגם מהווה אח"כ את הדרך לבניו ובו עשרה שלבים של נסיון ולמידה בדרכו אל שער החמישים של ה' בסופם הוא מוכיח שטעם העץ ("לך") הוא טעם הפרי ("לך") והוא מגיע עד מדרגת "כל"(כולם גימטריה 50) "וה' ברך את אברהם בכל"
לך- הליכה של צדיק (ילכו מחיל אל חיל, צדיקים גמורים אינם עומדים) כדי להגיע אל "כל" (שער החמישים של הקדושה) אבל ניתן לקרוא את זה גם הפוך:
לך(בשבילך) שיפיל אותך עד לשער החמישים של הטומאה שמבקש לקבל הכל למילוי תאוותו - "כל"(ענ"ד)
בשולי הדברים : האבות נוגעים בשער ה"כל"
ת"ר שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב אברהם דכתיב ביה בכל יצחק דכתיב ביה מכל יעקב דכתיב ביה כל שלשה לא שלט בהן יצר הרע אלו הן אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ואידך צעריה הוא דקא מדכר וכו':
(בבא בתרא טז ע"ב)
________________________________________________________________________
אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :
אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
(אלשיך בראשית פרק כג )
לך לך- לטובתך להנאתך שיעשה לא רק לשם שמים אלא לטובת עצמו כי טובת הצדיק כהיא טובת השמים
מסעות אברהם כנגד 42 מסעות ב"י + 8 ? המסע האחרון לעקידה בירושלים
מצרים- מצר י"ם- שער החמישים של הטומאה
לידת ישמעאל- טעם העץ (אברהם) אינו כטעם הפרי(ישמעאל) כי הקליפה קודמת לפרי וישמעאל הוא בעצם הקליפה ולא הפרי
לך לך: גימטריה 100 היות ויש 50 שערים גלויים (המדע) ו-50 שערים נסתרים( תורת הסוד) ואברהם מכין את הדרך לכל השערים, גם יצחק חופר ומוצא מאה שערים אלו וכן הלאה
אברהם בונה את התשתית , את הדרך בה ילכו בניו- דרך עשרה נסיונות ודרך ירידתו למצריים לשער החמישים ומסעותיו בחזרה עד להגיעו אל המסע ה-50 בהר המוריה
אברהם תיקן את נח ואת אדם הראשון:
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9667&rel=1
לכל 3 האבות היתה נגיעה במידת "כל", שער החמישים שהיא כוללת את כל המציאות כולה ועתה יש לך לשמור כלל זה בכל מקום שאתה מוצא לשון "כל", שהוא מורה שלושה עניינים: לפעמים מורה לשון כ"ל מידת אל ח"י, ולפעמים מורה מידת אדנ"י, ולפעמים מורה על כלל הנבראים כולם. והטעם, כמו שעתה הודענוך, כי מכח כל יוצא הכול. ואם כן תתבונן במה שנאמר באברהם וי"י ברך את אברהם בכל, וביצחק ואוכל מכל (בראשית כג, לג), וביעקב וכי יש לי כל (שם לג, יא). כי שלושתן במידה הכלולה מן הכול נתברכו. נמצאת למד, כי כל הברכות והטובות באות למידת אל ח"י על ידי יהוה אלהים צבאות, ולפיכך אל ח"י כלול בכל הדברים כולם, חסד ודין ורחמים משלוש רגלים.
(שערי אורה לר' יוסף ג'יקטיליה , שער שלישי ורביעי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה