וישלח: סוד כוחו של יעקב אבינו מול עשו

פתיחה: מדוע עשו ויתר ליעקב, לא פגע בו ואף פינה את ארץ כנען עבורו ?

 וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: (בראשית לו,ו-ח)

אצל אברהם ולוט מצאו פתרון מבלי  שאחד הצדדים יצטרך לנדוד רחוק:
וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:  הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:  וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:  וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:  אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (בראשית יג,ו-יב)

הקדמה: התהליך של יעקב

0.יעקב ירא מעשו אבל עושה פעולות כדי להתמודד איתו בכל האופנים הנדרשים:

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(בראשית לב,ח)

1.יעקב איש תם- שלם ברוחניות -  יושב אוהלים:

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (בראשית כה,כז)

2.יעקב כנוע לאמו ומתחזה לעשו רק בשל ציוויה ,חרד מקללת אביו ולא מגלה בפניו שקנה את הבכורה מעשו:
אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה...
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו (בראשית כז,יב-יד)
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה (בראשית כז,לו)

3.יעקב מרומה ע"י לבן:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:(בראשית כט,כה)

4.נקודת המהפך של יעקב- כעסו של לבן:

 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב: לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר...וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי... 
...וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:  וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:  כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ:  זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:  טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים: לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: (בראשית לא,כו-מב)

חלק א: העוצמה ששידר  יעקב לעשו לפני המפגש 

1.יעקב שולח דווקא מלאכי אלוקים- כדי להרתיע את עשו:

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)


וישלח יעקב מלאכים. מלאכים  ממש (ב"ר עה, ד.):(רש"י,שם)

לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

2.ליעקב עוצמה של שמירת שבת ששקולה כנגד כל המצוות וניסה בכך להרתיע את עשו בצד הרוחני:


והנה יעקב כשאמר 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי', ולכאורה איך אפשר זאת, וכי נתן תרומה או קיים מצות חליצה ויבום. רק נראה, דכוונתו כי רבקה אמרה לו [בראשית כז מד] וישבת עמו ימים אחדים, וכוונתה להזהירו שישמור שבת בבית לבן, וזה נקרא ימים אחדים, על דרך אמרם ז"ל [בראשית רבה פרשה יא אות ח] לכלם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. ואמרו חז"ל [שמות רבה פרשה כה אות יב] כל השומר שבת כאילו קיים כל התורה כולה. על זה רמז יעקב 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי', היינו, שומר שבת ששקולה כנגד כל תרי"ג מצוות. והפחיד את עשו בזה, אשר בכח שמירת שבת יתגבר על עשו להכניעו

(ספר אמרי נועם על התורה - פרשת וישלח )

3.יעקב חוצה את המחנות אבל מתכוון להתמודד ולהילחם אם צריך:

וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה

והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו.  (ט) התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. לדורון, ותעבור המנחה על פניו. לתפלה, אלהי אבי אברהם. למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה (רש"י,שם)

4.יעקב נאבק לבדו -אחד על אחד, בלי מלאכי ה' המסייעים בידו- בדו קרב מול שרו של עשו ומביס אותו ומכריחו להודות על כך שהברכות הגיעו לו בזכות:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:  וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:  וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית לב, כה-ל)

א.עשו שולח את שרו להאבק עם יעקב: 

ויאבק איש. ... ופירשו רז"ל שהוא  (ל) שרו של עשו (ב"ר עז, ג.): (רש"י,שם)

ב.שרו של עשו מודה לו על הברכות:

לא יעקב. לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה, כי אם בשררה וגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך,  (נ) ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, ... ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה: (רש"י,שם)

ג.שרו של עשו פגע דווקא בכף ירך יעקב כי שם היה שטר המכירה של הבכורה אותו רצה לקחת:
נדמה שכאשר מכר עשו את הבכורה ונשבע לו עשו שטר שכל קניין לכתיבה עומד וכל שכן שבועה וכבר היה 
... בשמירת שטר קושרו על ירכו  כמו שאמרו חז"ל בההא בתרא פרק יש נוחלין מי שמת ונמצא דיתיקי קשורה על ירכו וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו רוצה לומר שטר קניין הבכורה הנה היה לו שטרו קשור על ירכו ושרו של עשו היה רצונו לקחת את שטרו ולכן פגע על ירכו ולא יכול היה לקחת השטר מידו ועל זה אמר לו המלאך כי שרית עם אלוקים כלומר שניצחת אותי שנדשאר השטר בידך (צידה לדרך,שם)

ד.רמז לו על פגיעה ביוצאי ירכו:
ויגע בכף ירכו, רמז לו שעשו לא יוכל לו אבל הוא יכאב לו מצד אחר, מצד ירכו, רמז לו בזה שיכאיב באחד מיוצאי ירכו, והוא בתו שנבעלה לכנעני, לפיכך נגע בכף, כי כף לשון נקבה (רד"ק,שם)


5.יעקב עוזב את לבן רק כאשר נולד יוסף- שטנו של עשו- שהוא איש הבית(הרוח) והשדה ולכן הוא זה שיכול להביס את עשו:(ע"פ רעיון של הרב ראובן ששון)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי (בראשית ל,כה)

כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א, יח.), אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב:(רש"י,שם)

וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי...וַיְבָרֶךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְ-הֹ-וָ-ה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה (בראשית לט, ב-ה)
בכל מה שיוסף עושה, ה' מצליח בידו, הוא מלך המצליחים. מלך המוכשרים, מלך הכלכלנים, מלך המארגנים, מלך הפולטיקאים! מכל מה שידיו נוגעות, יוצאת ברכה. זה כישרונו העצום של יוסף. משנולד יוסף, יעקב אבינו "קיפל ציוד" וחזר הביתה, מדוע? מסביר רש"י (ל, כ"ה): כי נולד שטנו של עשיו. יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים". עם איש תם יושב אהלים אי אפשר לבנות מדינה, בשביל לבנות מדינה צריך את עשיו, שהוא איש ציד, איש שדה, איש קשוח שיודע להילחם, לכן יצחק הבין שצריך לברך את עשיו. אבל גם יעקב, כשנצרך- עוטה בגדי עשיו. והצאצא של יעקב, שהוא כנגד עשיו- דומה לעשיו, רק בהבדל אחד- הוא אדם צדיק מראש עד סוף. זה החילוק הגדול: יש לו כל כישרונותיו של עשיו, אבל בצדקות
(ראשית חלק ב, הרב שלמה אבינר)

חלק ב: העוצמה ששידר יעקב בפגש עם עשו- "רב" מול "כל" 

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: 
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:
(בראשית לג, ט-יא)

מה לברכת ה"כל" ולברכת המזון?
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִאיתנו בִּשְׁמו הַגָּדול כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק
וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן: (ברכת המזון)


1.מדרגת האבות- בכל- מכל- כל : שלמות שבאה מתוך ענווה 

א. כל- טעימה מהעולם הבא:ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא,
אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב.
אברהם- דכתיב ביה (וה' בירך את אברהם) 'בכל' (בראשית כ"ד),
יצחק- דכתיב ביה (ואכל) 'מכל' (בראשית כ"ז),
יעקב- דכתיב ביה (כי יש לי) 'כל' (בראשית ל"ג).

(בבא בתרא י"ז.)

ב.כל- מידה סודית של הקב"ה:

אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי 'בכל' תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא 'כל', מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר 'אנכי ה' עושה כל' (ישעיה מד כד).... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במידה שהיא בתוך מדת הכל 

(רמב"ן,שם)

ג.ה' נקרא בשם "כל" ומכח מדרגת שפע זו נתנה לאברהם יצחק ויעקב:

ולפעמים נקרא שם אדנ"י בכינוי כל, והטעם לפי שלא יחסר כל בו, שהרי כל מיני השפע והאצילות וכל מיני הברכות והקיום כולן נכנסים בתוכו. ונקרא כ"ל לפי שהכל בו, וכל מיני צורך שיצטרך דבר בעולם אין לבקש אלהות אחרת ולא ממקום אחר, כי הכול כלול בתוך שם וה, וממקום זה יפיק כל שואל רצונו כל אחד ואחד כפי חפצו ורצונו, בהיותו קורא אותו באמת. ועוד כי יסוד, המידה שהיא למעלה משם זה, נקראת כל, על עיקרים שעדיין נבאר אותם בעזרת השם. והמידה הזאת הנקראת כ"ל נתנה י"י במתנה לאברהם, כמו שהודענוך, שהרי היא יסוד הברכה והבריכה. ואל זה רמז באמרו: וי"י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). ומאברהם ליצחק, באמרו:

ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם, כז, לג). ומיצחק ליעקב, באמרו: כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג, יא) פי' אמר יעקב לעשו: שמא יעלה בדעתך שאני חסר על מה שאני נותן לך? תדע שהרי כל מפתחות הברכה העליונה כולם מסורות בידי, והרי היא כלולה מן הכל, וזהו 'וכי יש לי כל', ולפיכך איני חסר על מה שאני נותן לך כלום:

(שערי אורה  לר' יוסף ג'יקטליה, שער ראשון)

2.שער החמישים כולל את כל השערים כולם ולכן הוא גימטריה של "כל":

הנה נודע כי ענין נ' שערים שיש בבינה לפי שהוא ענין מ"ב הנ"ל שיש בבינה ולפי שהוא ז' שמות שבהם מ"ב אותיות ועם ז' שמות עצמן הרי מ"ט ויש שער ן' הכולל כל המ"ט והוא כתר עליון שבהם הרי ן' שערי בינה כנזכר תיקון כ"ב ובזה אל תתמה אם שער הן' הוא לבדו כתר וכל המ"ט הם בט"ס אחרות והנון כתר עליון כי הרי הוא כולל כל המ"ט שערים (כולם) ואינו חלק שער פרטי.

(האר"י, ספר עץ חיים - שער יג פרק יג )

3.סך האותיות בשמות השבטים- כל- 50 ובנימין (שמסתיים בנון-חמישים) 

חמישים אותיות בשמות השבטים כנגד חמישים הימים שבין פסח לעצרת שבו ניתנה התורה, ועל כן נאמר חמישים פעם 'תורה' בחומש. שבטי ישראל שנים  עשר, כנגד י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, י"ב חודשים, י"ב מזלות, י"ב שבחות  לתורה בפי דוד המלך: א- תמימה. ב- משיבת נפש. ג- נאמנה. ד- מחכימת פתי. 
ה- ישרים. ו- משמחי לב. ז- ברה. ח- מאירת עיניים. ט- טהורה. י- עומדת לעד.  יא- אמת. יב- צדקו יחד 
(רבנו אפריים, פרשת שמות)

א.אמנם לא נולד אבל היה כבר בבטן אימו לעניין זה:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה אֶת שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל לָבָן. וְאִם תֹּאמַר, בְּפַעַם אַחֶרֶת לָמָּה לֹא? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב פָּחַד שֶׁלֹּא יַעֲזב אוֹתוֹ, וְיִשְׁתַּלְּמוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל בִּנְיָמִין, בָּרַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ...
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ מִיָּד? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁרָחֵל לֹא הִתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין, הִתְעַכֵּב שָׁם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל בִּנְיָמִין, בָּרַח, וְלֹא בִקֵּשׁ רְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב שָׁם, וְהִתְחַבֵּר יַעֲקֹב עִם כָּל הַשְּׁבָטִים בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ
(זהור מתורגם, בראשית, פרשת ויצא, סתרי תורה)

ב.בנימין טורם נולד כדי שלא ישתחווה להמן וכך תהיה זקיפות הקומה למרדכי שמזרעו להילחם בהמן ולהביסו:

א"ל והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותי שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו שנאמר איש ימיני (ילקוט שמעוני מגילת אסתר אות תתרנ"ד)

4.לאברהם היתה קליפת ישמעל ולכן בכל, ליצחק קליפת עשו ולכן "מכל ורק יעקב ללא קליפות-כל:

ידו בכל ויד כל בו. ראיתי בשל"ה כי בכל מכל כל, בכל יש בו תערובת, כי בי"ת ב"כל משמע בכל ולא הכל, כמו (סנהדרין נט:) כי ביצחק ולא כל יצחק, והכי נמי דכוותיה, וכן מכל משמע מקצת, כל ולא כולו. אך יעקב נתברך, 'יש לי כל' בלי תערובות. ונראה הרמז אמר ידו בכ"ל, כל שיש בו תערובות קליפות בקדושה המרומזת בתיבת בכ"ל, אז יד ישמעאל שולט, וזה ידו בכ"ל וגו', אמנם כשיתקנו ישראל דרכיהם, ויבררו הקליפה וישאר קדושה ברורה, אזי יד כ"ל בו, מושלת על עשו וישמעאל 
(חתם סופר, ד"ה ידו בכל)

סיום: סוד כוחו של יעקב אבינו שהיה במדרגת "כל" -שזכה שמיטתו שלמה וכל בניו ממשיכים בדרכו ולכן עשו לא יכול היה לפגוע בו:
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה לְפָנָיו וְלֹא נִמְצָא בָּהּ פְּסֹלֶת. מַהוּ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה בָהֶם לֹא זָבִים וְלֹא מְצֹרָעִין וְלֹא חִגְּרִין וְלֹא סוּמִין לֹא אִלְּמִין וְלֹא חֵרְשִׁין, לֹא שׁוֹטִין וְלֹא שַׁמָּמִין, לֹא טִפְּשִׁין וְלֹא חֲלוּקֵי לֵב, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ לֹא הָיוּ יָמִים קַלִּים וְהָיוּ בָם זָבִים וּמְצֹרָעִים חִגְּרִין וְסוּמִין, אִלְּמִים חֵרְשִׁים שׁוֹטִים וְטִפְּשִׁין, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב
(שיר השירים רבה, פרשה ד)

בשולי הדברים: 
יעקב כשמו כן הוא , הוא זה שמלמד אותנו שהאתגר הוא להתמודד עם הדברים שאנו דשים בעקבינו ולהתמודד עם החולשות שלנו - ואז ניתן להתמודד אפילו עם המציאות של עשו

והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש  (א) בעקביו תשמעון: (רש"י,שם)

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב... (בראשית כה,כו)
_______________________________________________________________________


https://www.yeshiva.org.il/midrash/11387




https://yhb.org.il/3048/


הלך ללבן כדי לדעת להתמודד עם עשו

מדרגת האבות- בכל- מכל- כל : שלמות שבאה מתוך ענווה 

והנה כאשר עשו בא והביא גם הוא מטעמים נחרד יצחק ואמר "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל וגו'" ופירש רש"י "מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו" (כ"ז ל"ג ). לאיזה טעמים הוא התכוון?
נראה לבאר זאת ע"פ המדרש, שהאבות הצטיינו במידת "כל", 
אברהם בכל שנאמר: "וה' בירך את אברהם בכל" 
יצחק מכל שנאמר: "ואכל מכל", 
יעקב כל, שנאמר: "כי יש לי כל".

בכל אלו קשה מכל להבין את המיוחד ביצחק שנאמר בו "מכל" מה המשמעות שבפסוק זה "ואכל מכל" שיכולה ללמד על יצחק ? אלא נראה לבאר כך: 
יעקב הצטיין במידת "כל" שהיא הסתפקות, ובטחון בקב"ה . לעומת עשו שאמר "יש לי רב" לשון רבוי יעקב האמין שכל מה שיש לו ניתן לו לפי צרכיו, וממילא לא חסר דבר. וכשיצחק טעם ממטעמיו של יעקב הרגיש בחוש את הטעמים הללו של יעקב ואמר "ואכל מכל". ולכן כשחזר עשו עם המטעמים שלו, ויצחק הרגיש בהבדל שבשניהם, אשר את הברכה שברך את יעקב ואמר "גם ברוך יהיה".

(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)