וישב: יוסף הצדיק ותיקון העולם

פתיחה: במה זכה יוסף שאביו נגלה לו בחלון ובכל ניצל מחטא שהיה מוציאו מעם ישראל ? ואם נגלה לו אביו אז איך לא ידע יעקב שיוסף במצרים?

תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו(סוטה, ל"ו, ע"ב)

1.יוסף כמתקן את יחסי הקנאה בין אחים במקרא - אע"פ ששנאו אותו!

לכל אורכו של ספר בראשית אנו מוצאים מאבקים בין אחים. סוגיית האחווה הינה סוגיה כבדת משקל, אין זה דבר פשוט להיות אחים. מהרגע הראשון שבו הופיעו אחים בעולם היו קשיים. הראשונים היו קין והבל, ומשם זה המשיך לכל אורך ההיסטוריה. הקשיים בולטים במיוחד בתקופת האבות, ואכן ניתן לראות כי הושקע מאמץ רב בניסיון לפתור את בעיית האחווה. אברהם נפרד מלוט, ברכות יצחק אבינו לבניו. אך יותר מכל המאבק בין האחים מגיע לשיא החריפות במאבק בין יוסף לאחיו, כי שהתורה מספרת (בראשית לז, ד):

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".

שנאת האחים ליוסף הגיע לרמה כזאת שהם אינם מעונינים בשלום עם יוסף. לכאורה זהו מצב קשה ביותר, אך למעשה יש כאן התקדמות לכיוון פתרון הבעיה. התחרות והמריבות בין האחים הם דבר טבעי, והעובדה שהאחים לא רצו ולא יכלו לדבר עם יוסף, היא תחילת הפתרון. הבעיה הוגדרה היטב, כעת יש לפתור אותה. מתוך גנותם של האחים ניתן ללמוד את שבחם. האחים לא טייחו את הבעיה, הם לא התנהגו כ"אחד בפה ואחד בלב". לא ניתן לפתור את הבעיה לפני שמציגים אותה כפי שהיא באמת. ולכן יוסף ואחיו הם גם הראשונים שהצליחו להתגבר על בעיית האחווה ולפתור אותה.

יוסף הצדיק, הדמות שאמורה לפתור את בעיית האחווה, נבחר מכיון שאצלו בעיית האחווה פתורה מטבע לידתו. התורה מספרת מדוע ניתן שם זה ליוסף (בראשית ל, כב – כד):

"ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר"

לכאורה, על פי פשט הפסוקים היה יוסף צריך להיקרא אסף, שכן רחל אימנו הייתה שמחה על פתרון בעיותיה. אך זוהי עמדה אגואיסטית, ולכן קראה את שם בנה הבכור יוסף. יוסף הוא הבכור הראשון שנולד על מנת שיוולדו לו עוד אחים מאביו ומאמו. יוסף הוא הבכור הראשון שאין לו את בעיות הבכורה. זוהי הסיבה מדוע יוסף הוא היחיד שיכול להתמודד עם הטענות של בכורו של יעקב אבינו – עשו, הטוען שאחיו הקטן עשקו..

(הרב אורי שרקי שליט"א, מאמר "וישב - יוסף הצדיק")

רמז: יוסף+בנימין= וישב=312  (ע"פ ספר שערי נסים פרשת וישב) 
החיבור הסמוי בין  האח הגלוי(יוסף)שנעלם במצרים  והאח הנאלם שלא מופיע כלל בפרשה ולא משתתף במכירה(בנימין) אך עתיד להיות ציר מרכזי בפרשיות הבאות (ענ"ד)

2.יוסף ויעקב- יוסף הוא דמות דיוקנו של אביו- פיזית ופנימית:

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, 
אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, 

מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. 
מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. 
מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. 
מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. 
מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. 
מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. 
מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. 
מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. 
זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. 
זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. 
זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. 
זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. 
זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם.
 זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. 
זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. 
זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. 
זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. 
זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. 
זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. 
זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. 
זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. 

(בראשית רבה,פד,ו)

3.יוסף ויצחק- חיבור נשמתי-ותיקון עתידי 

א.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )

ב.יצחק ויוסף- מידת הדין:
בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. 
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )

ג.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר)  יצחק יורד אל בור הקבר:

מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי"
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

ד.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:

(החיד"א,חומת אנך -  בראשית  מא, מה )

ה.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)

העוד אבי חי - והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתם על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)

ו.יוסף הוא שטנו וממילא תיקונו של עשו ולכן יצחק כ"כ מחובר אליו:

יוסף- שטנו של עשו- שהוא איש הבית(הרוח) והשדה ולכן הוא זה שיכול להביס את עשו:(ע"פ רעיון של הרב ראובן ששון)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי (בראשית ל,כה)

כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א, יח.), אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב:(רש"י,שם)

וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי...וַיְבָרֶךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְ-הֹ-וָ-ה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה (בראשית לט, ב-ה)
בכל מה שיוסף עושה, ה' מצליח בידו, הוא מלך המצליחים. מלך המוכשרים, מלך הכלכלנים, מלך המארגנים, מלך הפולטיקאים! מכל מה שידיו נוגעות, יוצאת ברכה. זה כישרונו העצום של יוסף. משנולד יוסף, יעקב אבינו "קיפל ציוד" וחזר הביתה, מדוע? מסביר רש"י (ל, כ"ה): כי נולד שטנו של עשיו. יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים". עם איש תם יושב אהלים אי אפשר לבנות מדינה, בשביל לבנות מדינה צריך את עשיו, שהוא איש ציד, איש שדה, איש קשוח שיודע להילחם, לכן יצחק הבין שצריך לברך את עשיו. אבל גם יעקב, כשנצרך- עוטה בגדי עשיו. והצאצא של יעקב, שהוא כנגד עשיו- דומה לעשיו, רק בהבדל אחד- הוא אדם צדיק מראש עד סוף. זה החילוק הגדול: יש לו כל כישרונותיו של עשיו, אבל בצדקות

(ראשית חלק ב, הרב שלמה אבינר)


4.יוסף תיקונו של אדם הראשון ולכן הוא מתרומם ע"י שר המשקים (יין) ושר האופים(חטה) שמהם היה עץ הדעת ודווקא בראש השנה שהו הזמן בו קלקל אדם הראשון:


א.דיבורו של שר האופים מרמז על מילתו של הנחש:


ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים
אמר רבי חנינא בן סנסן: ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן:
נחש
ושר האופים
ועדת קורח
והמן

נחש, (בראשית ג): ויאמר אל האשה אף.
שר האופים, (שם ח): אף אני בחלומי.
עדת קרח, (במדבר ד): אף לא אל ארץ.
המן, (אסתר ה): אף לא הביאה אסתר:
(בראשית רבא,יט,ב)


ב.חטא אדם הראשון נבע מכל הנשמות הכלולות בו:

וסיבת חטאו של אדה"ר, היה בסיבת הנשמות שהיו כלולים בו מכל מין ומין, מהם צדיקים מהם רשעים, מהם גזלנים מהם גרגרנים, ומצידם נתאוה לאכול מן העץ, א"כ לא היה מצדו כ"כ החטא, כי אם בסבתם. ועכ"ז עשה תשובה, כי לולי החטא היה נצחי לעולם, ובחטאו נאמר לו כי ביום אכלך מות תמות (האר"י ,ספר הליקוטים , פרשת האזינו )

ג.שר המשקים והאופים הם כנגד זיהוי של עץ הדעת כחיטה וגפן:

...יאירו עינינו וישמח לבנו להבין נפלאות דרכי ה' אשר סיבב שיתעלה יוסף לגדולתו במצרים ע"י שר המשקים שקלקל את כוס היין לפרעה ועל ידי שר האופים שקלקל כיכרות הלחם לפרעה לרמז בכך כי עלייתו של יוסף לגדולה במצרים היתה  הכנה לראת תיקונן של נשמות ישראל שחטאו בעץ הדעת ובהנה בחטא עץ הדעת קלקל פרעה שהוא נחש הקדמוני את הלחם והיין לאדם הראשון ולכל הנשמות שהיו כלולות בו ועתה כאשר הגיע זמן התיקון קלקלו שר המשקים ושר האופים את הלחןם ואת היין 
לפרעה הנחש ועל ידי זה נתעלה יוסף לגדלותו במצרים וסלל את הדרך לכל ישראל שירדו לגלות מצרים ויזככו שם להשלים את תיקונם....

ד.יוסף מקבל מאביו את בגדי אדם הראשון כדי להמשיך את תיקונו:

כתנת פסים - הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולעזרו היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש יעקב בשעת הברכה (תורה שלמה בראשית לז, ג אות נ)

ה.יוסף עולה לגדולה ומתחיל את התיקון ביום שבו ירד אדם הראשון מגדולתו וחטא- ראש השנה:
מאחר שתכליתו יציאתו ועלייתו לגדולתו להיות משנה למלך מצרים היא כדי שיסייע בכך לסלול את הדרך לכל נשמו ישראל שחטאו בעץ הדעת ונתגלגלו למצרים כדי להשלים את תיקונם לכן דבר בעיתו מה טוב שיצא מבית האסורים למלוך על ארץ מצרים בראש השנה ביום שחטא בו אדם הראשון בדץ הדעת ואיתו כל הנשמות שהיו כללולות בו כדי שיסלול בשבילם הדרך לתקן את אשר פגמו ולזככן לקראת קבלת התורה 

(שבילי פנחס בראשית ג, פרשת וישב ,מאמר כ)

ו.כתנת יוסף כנגד כתנת אור וכשאבד יוסף חשב יעקב שאין תיקון לפגם אדם הראשון ולכן לבש שק ואפר כנגד כתנות עור:

סוד אמרו לצדיק כי טוב (ישעיה ג' [י]), ר"ל אמרו יוסף שהוא צדיק כי טוב, כי הוא שם ה' הקטן שעולה כמנין טו"ב, והיה לו לתקן הפגם של אדם הראשון, ולכן עשה לו כתונת פסים (בראשית לז ג), כנגד כתנות אור שפגם אדם הראשון, ועשה אותו כתנות עור (בראשית ג כא, עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ולכן כשנאבד יוסף ממנו, היה סבר יעקב שלא יתקן הפגם, ולכן וישם שק במתניו (בראשית לז לד), כנגד כתנות עור של אדם הראשון. ולכן אמר יוסף לאחיו כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא (בראשית מ"ה [מה כ]), כי טו"ב הוא בא"ת ב"ש נפ"ש, כי באו שמה למצרים לתקן הנפש של אדם הראשון, ולכן היו ראויים להיות שמה במצרים ת"ל שנה כמנין נפ"ש, לכן ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (שם מ"ז [בראשית מז כח]), כנגד הי"ז שנים של יוסף כדאיתא בזוהר (ויחי [ח"א רנ"ז ע"א]), לתקן הי"ז דרגין של נשמת אדם הראשון.

(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קעו )


ז.אדם הראשון הביא לפירוד דרך ע-70-(כתנת עור) ויוסף הוא המאחד ("מאלם אלומים"?) דרך ה-א (כתנת אור):


וזהו סוד כתונת פסים של יוסף, שהוא כתנות אור להיפך מכתנות עור דאדם הראשון. ואדם הראשון קיצץ בנטיעות, כמו שאמרו רז"ל (שם), אדם הראשון מין היה, ועשה מן האחדות שניות, ויוסף היה מאסף והוא סימן לאחדות. כי אחד סוד יעקב עם השבעים, א' מן האחד הוא יעקב, ח' מן אחד ח' בני הגבירות, ד' מן אחד ד' בני השפחות. ויוסף חיבר אותיות אחד להדדי, כיצד, נתחבר בחיבור אחד כאביו, כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, והוא היה מן ח' בני הגבירות, נמצא שעל ידו היה מחובר ח' בא', גם היה נער את בני בלהה ואת בני זלפה, דהיינו ד' של אחד, נמצא היה מחובר הח' בד'. ועל סוד זה של אחד שפירשתי היה גילגול ביאת יעקב לפדן ארם בשביל יוסף כמו שפרשתי למעלה, כי כבר כתבתי שאדם הראשון מין היה וקצץ באחדות. וכבר ידוע כי כתוב בתורה 'ד' דאחד רבתי ו'ר' דלא תשתחוה לאל אחר, וצריך אדם לראות שלא יתהפך ח"ו 'ד' ב'ר' ולא 'ר' ב'ד', כי אז יחריב כל העולם כולו. וזהו שאמר הכתוב כי ד"ר תהפוכות המה שמהפכין 'ד' ב'ר' ו'ר' ב'ד'. והנה כבר כתבתי למעלה שאדם הראשון גרם בחטאו כתנות עור ב'ע', דהיינו שליטת ע' שרים שהוא רשות הרבים ולא תחת אחדות הש"י לה' לבדו רשות היחיד, מכח זה היה ניצוצות קדושות הנשמות מפוזרות ומפורדות בין העמין, כמו שכתב הפרדס בשער השערים פ"ג בהקדמה ג'. והוצרך יעקב אבינו לילך לפדן ארם לייחד נשמתו בנשמות הקדושות, שהיו שם נשמות אמהות ע"ה, וזהו סוד אדם, כי מכח חטא אדם נתהפך ה'ד' ל'ר' כדפירשתי - ונעשה ארם. ולולי חטאו לא היה צריך לילך לארם, כי היתה הקדושה ביחד מלא כל הארץ. וכאשר ירד לשם היתה כל הכוונה על יוסף, רצוני לומר שיהיה בכאן מייחד אחד שיתקן חטאיו של אדם הראשון, וזה היה יוסף כדפירשתי, והוא היה בסוד אחד כמו שכתבתי, וכל זה היה תיקון לחטא אדם הראשון:

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש ששי (כ) )

ח.אדם וחווה קלקלו בחטא ברית המעור, הלשון והעין, יוסף תיקן אותם ולכן הקפיד על אחיו והביא דיבתם כשחשב שחטאו בהם:

וְהִנֵּה, אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ חָטְאוּ בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בִּבְרִית עַיִן - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ו) 'וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ' וְגוֹ', וּכְתִיב (שם שם, ז) 'וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם'. בִּבְרִית הַמָּעוֹר - כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (סנהדרין לח ב) אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה. בִּבְרִית לָשׁוֹן - כִּי חָטָא בְּמַאֲמַר פִּיו, שֶׁאָמַר בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר (בראשית ג, יב) 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי', כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שם), כָּפַר בַּטּוֹבָה כוּ'. 

כי כֵן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בְּרִית עַיִן - יוֹסֵף זָכָה לִבְרָכָה עֲלֵי עַיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מט, כב) 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן', בִּזְכוּת שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב נֶגֶד אִמּוֹ לְהִתְעַלְּמָהּ מֵעֵינֵי (של) עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פסיקתא זוטרתי, ובראשית רבה פע"ח ס"י), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (בראשית לג, ז). 
זָכָה לִבְרִית הַמָּעוֹר, כַּנּוֹדָע בְּסוֹד מַעֲשֵֹה פּוֹטִיפֶרַע אֲשֶׁר עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ לַמְקֻבָּלִים (זהר ח"א דף רמ"ו ע"ב). 
זָכָה לִבְרִית הַלָּשׁוֹן, כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה בְּפֶרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לו ב), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הוָה קָא גָּמֵיר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו) 'עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָֹמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְֹפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע', לְצַפְרָא כָּל לָשׁוֹן דְּאִשְׁתָּעִי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ, אַהְדַּר לֵיהּ אִיהוּ, לְסוֹף הֲוָה קָא מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְלָא הֲוָה פַּרְעֹה קָא יָדַע מַאי קָאֲמַר, אָמַר לֵיהּ מַאי הַאי, אָמַר לֵיהּ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ אַגְמְרָן, אַגְמְרֵיהּ, לָא הֲוָה גָּמֵיר, אָמַר לֵיהּ אִשְׁתְּבַע לִי כוּ':

.....

הֲרֵי שֶׁיּוֹסֵף הֲוָה שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה, שֶׁהֵם תִּקּוּן לְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל כֵּן קִנֵּא לַה' צְבָאוֹת בְּהֶעְדֵּר שְׁלשׁ אֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּאֶחָיו לְפִי סְבָרָתוֹ, 
חֵטְא אֵבָר מִן הַחַי, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְשֶׁהָיוּ קוֹרִין לַאֲחֵיהֶם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת (תנחומא וישב ז'). מַה 'שֶׁהָיוּ קוֹרִין' כוּ' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַלָּשׁוֹן. 
'גִּלּוּי עֲרָיוֹת' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַמָּעוֹר. 
'אֵבָר מִן הַחַי' - דּוֹמֶה לְחֵטְא בְּרִית עַיִן. כִּי הִנֵּה הַבְּהֵמָה שְׁלֵמָה אֲסוּרָה בְּלִי שְׁחִיטָה. וּלְפִי הַמִּסְתַּבֵּר, אֵבָר אֶחָד הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מֻתָּר, וְהֶרְאָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁאֵבָר אֶחָד דִּינוֹ כְּכָל הַגּוּף, וְהַגּוּף נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כֵּן הוּא הָעַיִן, שֶׁלְּאַחֲרָיו נִמְשָׁךְ כָּל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (במדבר רבה פ"י ס"ב; ילקוט שמעוני ח"ב רמז תמ"ד) הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶֹה גּוֹמְרִין:

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה )



5.בין יוסף (שהכניס אותנו למצרים) למשה רבנו(שהוציא אותנו ממצרים) :

א. שניהם מכונים בשם נער,ילד,בן,עבד,איש (ע"פ הספר שערי נסים, פרשת וישב):

א1.נער:
יוסף:
...וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו...(בראשית לז,ב)
משה:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א2.ילד
יוסף:
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא (בראשית לז,ל)
משה:

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א3.בן
יוסף:
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז,ג)
משה:
 וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים (שמות ב,ב)

א4.עבד:
יוסף:

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר (בראשית מא,יב)

משה:
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה (דברים לד,ה)


א5.איש:
יוסף
וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט,ב)

משה:
גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות יא,ג)

ב.משה התעכב על עצמות יוסף כדי לקחת אתו לא"י את סוד שמירתו של יוסף בגלות למען הגלויות הבאות : (ענ"ד)

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)

דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַצֹּאן לָצֵאת וְאַתָּה יוֹצֵא בָּאַחֲרוֹנָה? וְלֹא שֶׁנִּתְעַצֵּל משֶׁה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה וּמשֶׁה עָסוּק בְּמִצְוַת יוֹסֵף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.

(שיר השירים רבא,א,ד)

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.(ויקרא רבא,לב,ה)

ג.יוסף כמו משה הוא התגלמות של כל עם ישראל :

ויקח משה כו' עצמות יוסף כו'. כי בחי' יוסף הצדיק הוא התקשרות כל המדות. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל השבע השביע הם השבעה שבועות תספר כו'. והנה כמו שהיו במצרים בכל שערי טומאה. כך זכו אח"כ לברר כל המדות להשי"ת. וע"י שזכו אח"כ לכל אלה השערים בזה תקנו כל מה שהיו מקודם בשערים הנ"ל. והוא ענין תשובה שמהפכין העונות לזכיות שהרי ע"י החטא בא אח"כ לתשובה. לכן ע"י שנכנסו אח"כ בשערי הקדושה תקנו ימי הגלות. [ואם כי לכאורה קשה כיון דכתיב וחמשים עלו מיד בשעת היציאה א"כ מה הי' חסר עוד. אבל האמת מבואר בספרי קודש כי בעת היציאה נתגלה להם שורש כל השערים לשעה כדי להיות נגאל ואח"כ הוצרכו בנ"י לתקן מעצמם להגיע בעבודתם לכל אלה השערים] וז"ש דבר אל בני ישראל וישובו כו' שזה ענין תשובה כנ"ל:

(שפת אמת - ויקרא - לפסח - שנת [תרל"ז] )

6.בין יוסף לאסתר המלכה: יוסף מכין את הקרקע למשה, אסתר מכינה את הקרקע למשיח 

יוסף	אסתר
בר' לט:י: וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא-שָׁמַע   אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.	ג:ד: וַיְהִי כִּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם.
מא׃מב: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף.	ח:ב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי.
מא: מב: וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.	ו:ט: וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
מא:מג: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ	ו:ט: וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר.
מא:מג: וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.	ו:ט: וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶֹה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
לט:ו: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.	ב:ז: וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה.
לט:ד: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו.	ה:ב: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר... נָשְֹאָה חֵן בְּעֵינָיו
מא:לד: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ.	ב:ג: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ.
מא:לה: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ.	ב:ג: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים אֶל-יַד הֵגֶא... שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
מא:לז: וַיִּיטַב הַדָּבָר בִּעֵינֵי פַרְעֹה.	ב:ד: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ.
נ:ג: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים.	ב:יב: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן.
מג:ד: וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכֹלְתִּי.	ז:טז: וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
מד:לד: כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.	ח:ו: כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.

(מאמר "יוסף ואסתר במגילת אסתר, גב' יונה בר מעוז, עלון בר אילן תשס"א)

סיום: בין יוסף ל- יוסף- דרך התבוננות פנימה אל עצמו (גם כפשוטו וגם לעומקו של עניין) - נגלה לו אביו(השתקפותו שלו עצמו) והבין מה הנכון מצידו לעשות מול הנסיון הגדול

דמות דיוקנו של אביו שנגלה- היא השתקפותו שלו במראה :

 בביתו של יעקב אבינו בכנען לא היו מראות, ובוודאי גברים לא ראו את פניהם. לפיכך יוסף הצדיק מעולם לא ראה את דמותו. ועוד אמרו חכמים על הפסוק בן זקונים הוא לו שדמות דיוקנו של יוסף הייתה כדמות דיוקן אביו. אלא שהוא היה בלא חתימת זקן. ומשעברו שנים במצרים נתמלא זקנו ודמה לאביו בכול.

ולאותה מרשעת, אשת פוטיפר, בוודאי היו בחדרה כמה וכמה מראות להתייפות בהן. וכשמשכה היא את יוסף אחריה וכמעט ונכשל, נכנס לחדרה, ומולו הייתה מראה. וראה ממולו דמות דיוקן. הוא, שמעולם לא ראה את דמות עצמו, ראה דמות דיוקן ונבהל. אבא, מה אבא עושה כאן, אמר לעצמו, ופירש מן העבירה. והאמת, שאת דמות עצמו ראה ולא ידע.
(מאמר "דמות דיוקנו של אביו" , הרב חיים סבתו)

וישלח: סוד כוחו של יעקב אבינו מול עשו

פתיחה: מדוע עשו ויתר ליעקב, לא פגע בו ואף פינה את ארץ כנען עבורו ?

 וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: (בראשית לו,ו-ח)

אצל אברהם ולוט מצאו פתרון מבלי  שאחד הצדדים יצטרך לנדוד רחוק:
וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:  הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:  וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:  וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:  אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (בראשית יג,ו-יב)

הקדמה: התהליך של יעקב

0.יעקב ירא מעשו אבל עושה פעולות כדי להתמודד איתו בכל האופנים הנדרשים:

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(בראשית לב,ח)

1.יעקב איש תם- שלם ברוחניות -  יושב אוהלים:

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (בראשית כה,כז)

2.יעקב כנוע לאמו ומתחזה לעשו רק בשל ציוויה ,חרד מקללת אביו ולא מגלה בפניו שקנה את הבכורה מעשו:
אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה...
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו (בראשית כז,יב-יד)
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה (בראשית כז,לו)

3.יעקב מרומה ע"י לבן:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:(בראשית כט,כה)

4.נקודת המהפך של יעקב- כעסו של לבן:

 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב: לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר...וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי... 
...וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:  וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:  כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ:  זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:  טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים: לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: (בראשית לא,כו-מב)

חלק א: העוצמה ששידר  יעקב לעשו לפני המפגש 

1.יעקב שולח דווקא מלאכי אלוקים- כדי להרתיע את עשו:

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)


וישלח יעקב מלאכים. מלאכים  ממש (ב"ר עה, ד.):(רש"י,שם)

לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

2.ליעקב עוצמה של שמירת שבת ששקולה כנגד כל המצוות וניסה בכך להרתיע את עשו בצד הרוחני:


והנה יעקב כשאמר 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי', ולכאורה איך אפשר זאת, וכי נתן תרומה או קיים מצות חליצה ויבום. רק נראה, דכוונתו כי רבקה אמרה לו [בראשית כז מד] וישבת עמו ימים אחדים, וכוונתה להזהירו שישמור שבת בבית לבן, וזה נקרא ימים אחדים, על דרך אמרם ז"ל [בראשית רבה פרשה יא אות ח] לכלם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. ואמרו חז"ל [שמות רבה פרשה כה אות יב] כל השומר שבת כאילו קיים כל התורה כולה. על זה רמז יעקב 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי', היינו, שומר שבת ששקולה כנגד כל תרי"ג מצוות. והפחיד את עשו בזה, אשר בכח שמירת שבת יתגבר על עשו להכניעו

(ספר אמרי נועם על התורה - פרשת וישלח )

3.יעקב חוצה את המחנות אבל מתכוון להתמודד ולהילחם אם צריך:

וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה

והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו.  (ט) התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. לדורון, ותעבור המנחה על פניו. לתפלה, אלהי אבי אברהם. למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה (רש"י,שם)

4.יעקב נאבק לבדו -אחד על אחד, בלי מלאכי ה' המסייעים בידו- בדו קרב מול שרו של עשו ומביס אותו ומכריחו להודות על כך שהברכות הגיעו לו בזכות:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:  וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:  וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית לב, כה-ל)

א.עשו שולח את שרו להאבק עם יעקב: 

ויאבק איש. ... ופירשו רז"ל שהוא  (ל) שרו של עשו (ב"ר עז, ג.): (רש"י,שם)

ב.שרו של עשו מודה לו על הברכות:

לא יעקב. לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה, כי אם בשררה וגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך,  (נ) ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, ... ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה: (רש"י,שם)

ג.שרו של עשו פגע דווקא בכף ירך יעקב כי שם היה שטר המכירה של הבכורה אותו רצה לקחת:
נדמה שכאשר מכר עשו את הבכורה ונשבע לו עשו שטר שכל קניין לכתיבה עומד וכל שכן שבועה וכבר היה 
... בשמירת שטר קושרו על ירכו  כמו שאמרו חז"ל בההא בתרא פרק יש נוחלין מי שמת ונמצא דיתיקי קשורה על ירכו וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו רוצה לומר שטר קניין הבכורה הנה היה לו שטרו קשור על ירכו ושרו של עשו היה רצונו לקחת את שטרו ולכן פגע על ירכו ולא יכול היה לקחת השטר מידו ועל זה אמר לו המלאך כי שרית עם אלוקים כלומר שניצחת אותי שנדשאר השטר בידך (צידה לדרך,שם)

ד.רמז לו על פגיעה ביוצאי ירכו:
ויגע בכף ירכו, רמז לו שעשו לא יוכל לו אבל הוא יכאב לו מצד אחר, מצד ירכו, רמז לו בזה שיכאיב באחד מיוצאי ירכו, והוא בתו שנבעלה לכנעני, לפיכך נגע בכף, כי כף לשון נקבה (רד"ק,שם)


5.יעקב עוזב את לבן רק כאשר נולד יוסף- שטנו של עשו- שהוא איש הבית(הרוח) והשדה ולכן הוא זה שיכול להביס את עשו:(ע"פ רעיון של הרב ראובן ששון)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי (בראשית ל,כה)

כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א, יח.), אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב:(רש"י,שם)

וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי...וַיְבָרֶךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְ-הֹ-וָ-ה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה (בראשית לט, ב-ה)
בכל מה שיוסף עושה, ה' מצליח בידו, הוא מלך המצליחים. מלך המוכשרים, מלך הכלכלנים, מלך המארגנים, מלך הפולטיקאים! מכל מה שידיו נוגעות, יוצאת ברכה. זה כישרונו העצום של יוסף. משנולד יוסף, יעקב אבינו "קיפל ציוד" וחזר הביתה, מדוע? מסביר רש"י (ל, כ"ה): כי נולד שטנו של עשיו. יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים". עם איש תם יושב אהלים אי אפשר לבנות מדינה, בשביל לבנות מדינה צריך את עשיו, שהוא איש ציד, איש שדה, איש קשוח שיודע להילחם, לכן יצחק הבין שצריך לברך את עשיו. אבל גם יעקב, כשנצרך- עוטה בגדי עשיו. והצאצא של יעקב, שהוא כנגד עשיו- דומה לעשיו, רק בהבדל אחד- הוא אדם צדיק מראש עד סוף. זה החילוק הגדול: יש לו כל כישרונותיו של עשיו, אבל בצדקות
(ראשית חלק ב, הרב שלמה אבינר)

חלק ב: העוצמה ששידר יעקב בפגש עם עשו- "רב" מול "כל" 

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: 
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:
(בראשית לג, ט-יא)

מה לברכת ה"כל" ולברכת המזון?
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִאיתנו בִּשְׁמו הַגָּדול כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק
וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן: (ברכת המזון)


1.מדרגת האבות- בכל- מכל- כל : שלמות שבאה מתוך ענווה 

א. כל- טעימה מהעולם הבא:ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא,
אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב.
אברהם- דכתיב ביה (וה' בירך את אברהם) 'בכל' (בראשית כ"ד),
יצחק- דכתיב ביה (ואכל) 'מכל' (בראשית כ"ז),
יעקב- דכתיב ביה (כי יש לי) 'כל' (בראשית ל"ג).

(בבא בתרא י"ז.)

ב.כל- מידה סודית של הקב"ה:

אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי 'בכל' תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא 'כל', מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר 'אנכי ה' עושה כל' (ישעיה מד כד).... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במידה שהיא בתוך מדת הכל 

(רמב"ן,שם)

ג.ה' נקרא בשם "כל" ומכח מדרגת שפע זו נתנה לאברהם יצחק ויעקב:

ולפעמים נקרא שם אדנ"י בכינוי כל, והטעם לפי שלא יחסר כל בו, שהרי כל מיני השפע והאצילות וכל מיני הברכות והקיום כולן נכנסים בתוכו. ונקרא כ"ל לפי שהכל בו, וכל מיני צורך שיצטרך דבר בעולם אין לבקש אלהות אחרת ולא ממקום אחר, כי הכול כלול בתוך שם וה, וממקום זה יפיק כל שואל רצונו כל אחד ואחד כפי חפצו ורצונו, בהיותו קורא אותו באמת. ועוד כי יסוד, המידה שהיא למעלה משם זה, נקראת כל, על עיקרים שעדיין נבאר אותם בעזרת השם. והמידה הזאת הנקראת כ"ל נתנה י"י במתנה לאברהם, כמו שהודענוך, שהרי היא יסוד הברכה והבריכה. ואל זה רמז באמרו: וי"י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). ומאברהם ליצחק, באמרו:

ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם, כז, לג). ומיצחק ליעקב, באמרו: כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג, יא) פי' אמר יעקב לעשו: שמא יעלה בדעתך שאני חסר על מה שאני נותן לך? תדע שהרי כל מפתחות הברכה העליונה כולם מסורות בידי, והרי היא כלולה מן הכל, וזהו 'וכי יש לי כל', ולפיכך איני חסר על מה שאני נותן לך כלום:

(שערי אורה  לר' יוסף ג'יקטליה, שער ראשון)

2.שער החמישים כולל את כל השערים כולם ולכן הוא גימטריה של "כל":

הנה נודע כי ענין נ' שערים שיש בבינה לפי שהוא ענין מ"ב הנ"ל שיש בבינה ולפי שהוא ז' שמות שבהם מ"ב אותיות ועם ז' שמות עצמן הרי מ"ט ויש שער ן' הכולל כל המ"ט והוא כתר עליון שבהם הרי ן' שערי בינה כנזכר תיקון כ"ב ובזה אל תתמה אם שער הן' הוא לבדו כתר וכל המ"ט הם בט"ס אחרות והנון כתר עליון כי הרי הוא כולל כל המ"ט שערים (כולם) ואינו חלק שער פרטי.

(האר"י, ספר עץ חיים - שער יג פרק יג )

3.סך האותיות בשמות השבטים- כל- 50 ובנימין (שמסתיים בנון-חמישים) 

חמישים אותיות בשמות השבטים כנגד חמישים הימים שבין פסח לעצרת שבו ניתנה התורה, ועל כן נאמר חמישים פעם 'תורה' בחומש. שבטי ישראל שנים  עשר, כנגד י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, י"ב חודשים, י"ב מזלות, י"ב שבחות  לתורה בפי דוד המלך: א- תמימה. ב- משיבת נפש. ג- נאמנה. ד- מחכימת פתי. 
ה- ישרים. ו- משמחי לב. ז- ברה. ח- מאירת עיניים. ט- טהורה. י- עומדת לעד.  יא- אמת. יב- צדקו יחד 
(רבנו אפריים, פרשת שמות)

א.אמנם לא נולד אבל היה כבר בבטן אימו לעניין זה:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה אֶת שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל לָבָן. וְאִם תֹּאמַר, בְּפַעַם אַחֶרֶת לָמָּה לֹא? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב פָּחַד שֶׁלֹּא יַעֲזב אוֹתוֹ, וְיִשְׁתַּלְּמוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל בִּנְיָמִין, בָּרַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ...
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ מִיָּד? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁרָחֵל לֹא הִתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין, הִתְעַכֵּב שָׁם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל בִּנְיָמִין, בָּרַח, וְלֹא בִקֵּשׁ רְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב שָׁם, וְהִתְחַבֵּר יַעֲקֹב עִם כָּל הַשְּׁבָטִים בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ
(זהור מתורגם, בראשית, פרשת ויצא, סתרי תורה)

ב.בנימין טורם נולד כדי שלא ישתחווה להמן וכך תהיה זקיפות הקומה למרדכי שמזרעו להילחם בהמן ולהביסו:

א"ל והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותי שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו שנאמר איש ימיני (ילקוט שמעוני מגילת אסתר אות תתרנ"ד)

4.לאברהם היתה קליפת ישמעל ולכן בכל, ליצחק קליפת עשו ולכן "מכל ורק יעקב ללא קליפות-כל:

ידו בכל ויד כל בו. ראיתי בשל"ה כי בכל מכל כל, בכל יש בו תערובת, כי בי"ת ב"כל משמע בכל ולא הכל, כמו (סנהדרין נט:) כי ביצחק ולא כל יצחק, והכי נמי דכוותיה, וכן מכל משמע מקצת, כל ולא כולו. אך יעקב נתברך, 'יש לי כל' בלי תערובות. ונראה הרמז אמר ידו בכ"ל, כל שיש בו תערובות קליפות בקדושה המרומזת בתיבת בכ"ל, אז יד ישמעאל שולט, וזה ידו בכ"ל וגו', אמנם כשיתקנו ישראל דרכיהם, ויבררו הקליפה וישאר קדושה ברורה, אזי יד כ"ל בו, מושלת על עשו וישמעאל 
(חתם סופר, ד"ה ידו בכל)

סיום: סוד כוחו של יעקב אבינו שהיה במדרגת "כל" -שזכה שמיטתו שלמה וכל בניו ממשיכים בדרכו ולכן עשו לא יכול היה לפגוע בו:
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה לְפָנָיו וְלֹא נִמְצָא בָּהּ פְּסֹלֶת. מַהוּ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה בָהֶם לֹא זָבִים וְלֹא מְצֹרָעִין וְלֹא חִגְּרִין וְלֹא סוּמִין לֹא אִלְּמִין וְלֹא חֵרְשִׁין, לֹא שׁוֹטִין וְלֹא שַׁמָּמִין, לֹא טִפְּשִׁין וְלֹא חֲלוּקֵי לֵב, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ לֹא הָיוּ יָמִים קַלִּים וְהָיוּ בָם זָבִים וּמְצֹרָעִים חִגְּרִין וְסוּמִין, אִלְּמִים חֵרְשִׁים שׁוֹטִים וְטִפְּשִׁין, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב
(שיר השירים רבה, פרשה ד)

בשולי הדברים: 
יעקב כשמו כן הוא , הוא זה שמלמד אותנו שהאתגר הוא להתמודד עם הדברים שאנו דשים בעקבינו ולהתמודד עם החולשות שלנו - ואז ניתן להתמודד אפילו עם המציאות של עשו

והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש  (א) בעקביו תשמעון: (רש"י,שם)

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב... (בראשית כה,כו)
_______________________________________________________________________


https://www.yeshiva.org.il/midrash/11387




https://yhb.org.il/3048/


הלך ללבן כדי לדעת להתמודד עם עשו

מדרגת האבות- בכל- מכל- כל : שלמות שבאה מתוך ענווה 

והנה כאשר עשו בא והביא גם הוא מטעמים נחרד יצחק ואמר "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל וגו'" ופירש רש"י "מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו" (כ"ז ל"ג ). לאיזה טעמים הוא התכוון?
נראה לבאר זאת ע"פ המדרש, שהאבות הצטיינו במידת "כל", 
אברהם בכל שנאמר: "וה' בירך את אברהם בכל" 
יצחק מכל שנאמר: "ואכל מכל", 
יעקב כל, שנאמר: "כי יש לי כל".

בכל אלו קשה מכל להבין את המיוחד ביצחק שנאמר בו "מכל" מה המשמעות שבפסוק זה "ואכל מכל" שיכולה ללמד על יצחק ? אלא נראה לבאר כך: 
יעקב הצטיין במידת "כל" שהיא הסתפקות, ובטחון בקב"ה . לעומת עשו שאמר "יש לי רב" לשון רבוי יעקב האמין שכל מה שיש לו ניתן לו לפי צרכיו, וממילא לא חסר דבר. וכשיצחק טעם ממטעמיו של יעקב הרגיש בחוש את הטעמים הללו של יעקב ואמר "ואכל מכל". ולכן כשחזר עשו עם המטעמים שלו, ויצחק הרגיש בהבדל שבשניהם, אשר את הברכה שברך את יעקב ואמר "גם ברוך יהיה".

(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)