פתיחה: איך יתכן שנח שהיה גדור בעריות, צדיק תמים, השתכר ונפל כך ?
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה (בראשית ט,כ-כא)
חלק א: צדיקותו של נח
2.נח הוא הראשון לגאול את העולם מקללת האדמה שנתקללה אחרי חטא אדם הראשון:
תא חזי מה כתוב בו בנח, ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו, מאין היה יודע (שזה ינחמנו ממעשינו תיכף בעת לידתו), ואומר, אלא בשעה שהקב"ה קלל את העולם, שכתוב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם לפני הקב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו הקב"ה עד שיולד לך בן מהול כמותך... מתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם, כין שבא נח תקן להם כלי אומנות וכל הכלים הצריכים לתקון האדמה שתעשה פירות, וזה שאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה ה' כי הוא הוציא את האדמה ממה שנתקללה, שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים ועל כן כתוב בו איש האדמה... משום שהוציא את האדמה ממה שנתקללה, על ידי הקרבן שהקריב, שכתוב אז, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ומשום זה נקרא איש האדמה, ועל כן קרא לו שם נח על מה שעתיד לבא. (זוהר בראשית ב תכח)
אמר ר' יוחנן: שלשה חינות הן חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו (סוטה מז, ע"א)
1.נח- לכולם:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אֶתְמָהָא, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם, אֶלָּא נְיָחָא לוֹ, נְיָחָא לָעוֹלָם, נְיָחָא לָאָבוֹת, נְיָחָא לַבָּנִים, נְיָחָא לָעֶלְיוֹנִים, נְיָחָא לַתַּחְתּוֹנִים, נְיָחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְיָחָא לָעוֹלָם הַבָּא.
(בראשית רבא,ל,ה)
2.נח הוא הראשון לגאול את העולם מקללת האדמה שנתקללה אחרי חטא אדם הראשון:
תא חזי מה כתוב בו בנח, ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו, מאין היה יודע (שזה ינחמנו ממעשינו תיכף בעת לידתו), ואומר, אלא בשעה שהקב"ה קלל את העולם, שכתוב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם לפני הקב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו הקב"ה עד שיולד לך בן מהול כמותך... מתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם, כין שבא נח תקן להם כלי אומנות וכל הכלים הצריכים לתקון האדמה שתעשה פירות, וזה שאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה ה' כי הוא הוציא את האדמה ממה שנתקללה, שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים ועל כן כתוב בו איש האדמה... משום שהוציא את האדמה ממה שנתקללה, על ידי הקרבן שהקריב, שכתוב אז, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ומשום זה נקרא איש האדמה, ועל כן קרא לו שם נח על מה שעתיד לבא. (זוהר בראשית ב תכח)
3.החן של נח:
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה (בראשית ו,ח)
אמר ר' יוחנן: שלשה חינות הן חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו (סוטה מז, ע"א)
אמר ר' יוחנן: שלשה חינות הן שפועלות בצורה דומה: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה למרות שיכולים להיות בה חסרונות, חן מקח על מקחו חן של הדבר על זה שקנה אותו, שהוא טוב בעיניו.
(ביאור שטיינזלץ,שם)
ונח מצא חן. ג' חנות הן נגד ג' עבירות של דור המבול.
חן מקום על יושביה זה הקב"ה [שנקרא מקום] על כל יושבי תבל שחטאו בע"ז.
חן אשה על בעלה שלא חטא [נח] בעריות ואחות תובל קין נעמה היא אשתו של נח
ולא אשתו של אשמדאי שנקראת ג"כ נעמה אמן של שדים ע' בזוהר.
חן מקח על מקחו ולא מן הגזל אשר מלאה הארץ חמס
ובשלשתן ניתן לנח ג' תוארים אלו.
נח איש צדיק ולא איש חמסים וז"ש 'צדיק' צדיק משלו ונותן לו.
תמים הי' בדורותיו ששמר בריתו ולא חטא בעריות שכל מי שמשמר בריתו נקרא תמים.
את האלהים התהלך נח שלא חטא בע"ז.
לכך נקרא נח ולא נחום עבור זה ינחמנו וז"ש ונח למה לא נקרא מנחם או נחום ל
פי שמצא חן בהיפוך אתוון.
ואח"כ חוזר ומפרש מה הן החנות אלה עיקר תולדותם של צדיקים מרומזין במלת נח שמורה על ג' חנות ומפרש אותם וז"ש ותשחת הארץ. אין השחתה אלא ע"ז וג"ע:
ונח מצא חן. ג' חנות הן נגד ג' עבירות של דור המבול.
חן מקום על יושביה זה הקב"ה [שנקרא מקום] על כל יושבי תבל שחטאו בע"ז.
חן אשה על בעלה שלא חטא [נח] בעריות ואחות תובל קין נעמה היא אשתו של נח
ולא אשתו של אשמדאי שנקראת ג"כ נעמה אמן של שדים ע' בזוהר.
חן מקח על מקחו ולא מן הגזל אשר מלאה הארץ חמס
ובשלשתן ניתן לנח ג' תוארים אלו.
נח איש צדיק ולא איש חמסים וז"ש 'צדיק' צדיק משלו ונותן לו.
תמים הי' בדורותיו ששמר בריתו ולא חטא בעריות שכל מי שמשמר בריתו נקרא תמים.
את האלהים התהלך נח שלא חטא בע"ז.
לכך נקרא נח ולא נחום עבור זה ינחמנו וז"ש ונח למה לא נקרא מנחם או נחום ל
פי שמצא חן בהיפוך אתוון.
ואח"כ חוזר ומפרש מה הן החנות אלה עיקר תולדותם של צדיקים מרומזין במלת נח שמורה על ג' חנות ומפרש אותם וז"ש ותשחת הארץ. אין השחתה אלא ע"ז וג"ע:
(מגלה עמוקות על התורה , פרשת נח )
4.למצוא חן- מי המוצא אצל מי ?
הביטוי "למצוא חן" לכשעצמו מכיל בתוכו סתירה פנימית
למצוא חן זו פעולה אקטיבית- למצוא
ומצד שני אם מישהו מוצא חן משמע שאחרים מחבבים אותו, כלומר פעולה פסיבית.
נראה לי שמציאת חן היא פעולה הדדית של שני הצדדים,
נח מצא איזשהו חן נסתר פנימי עמוק אצל הקב"ה ולכן הקב"ה מחבב אותו עד כך שהוא בגדר מוצא חן בעיני ה' (ענ"ד)
נראה לי שמציאת חן היא פעולה הדדית של שני הצדדים,
נח מצא איזשהו חן נסתר פנימי עמוק אצל הקב"ה ולכן הקב"ה מחבב אותו עד כך שהוא בגדר מוצא חן בעיני ה' (ענ"ד)
5.גם נח מבקש לדעת את הנסתרות ולעבוד את ה' דרך שער החמישים:
כתוב בסיום פרשת "בראשית" "ונח מצא חן בעיני ה'". יש קשר של חילוף אותיות בין נח לבין ח"ן המרמז לחכמה נסתרה. מי שמתמצא בחכמת הנסתר יודע שהאמת של החיים מסתתרת בתוך האותיות ואם נהפוך בהן ונהפוך בהן, נגלה שהכל נמצא בהן.
ניתן עוד ללמוד כי מי שעוסק בחכמת הנסתר זוכה למצוא חן בעיני ה'. עיקר רצון ה' הוא שהאדם יסגל מבט פנימי על המציאות ולא יאמין רק למראה עיניו.
רק מי שעוסק בפנימיות התורה יכול להינצל ממי המבול, מכל הבלבולים של העולם הזה השוטפים ומכסים הכל. על פי פשט הטומאה בימינו כל כך מתגברת ואין לצד של הקדושה שום סיכוי חלילה להחזיק מעמד. אבל מי שזוכה למבט פנימי יודע שהרע הוא כסא לטוב ויש עניין שהכל מתהפך לטובה. כתוב בפרשתנו "צהר תעשה לתיבה". ידוע כי צריך להפוך את הצרה לצהר. כאשר מתבוננים בעמקות, הרע בעצמו הופך לפתח של תקווה אמיתית.
(אוצר הנפש, הרב יצחק גינזבורג, פרשת נח)
1.חטאם של אדם וחווה היה על חוסר סבלנות שטעמו מהעץ- משער החמישים טרם זמנם:
א.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה וחטא בחוסר סבלנות :
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
ב.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה' :
ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
2.סבלנותו של נח -
א.מידת הסבלנות- מדרגת השער החמישים- המתנה אין סופית
א.מידת הסבלנות- מדרגת השער החמישים- המתנה אין סופית
מדרגת ההמתנה בנפש היא כנגד המדרגה הכי גבוהה שבכתר (כמ"ש באיוב "כַּתֵּר לי זעיר ואחוך כי עוד לא-לוה מילין") – האמונה, והיא היכולת הנפשית להמתין מתוך אמונה פשוטה שעוד מעט הכל 'יתבשם', שסוף הכבוד לבוא. אך בינתיים יש להמתין בשקט. הדבר נובע מאיזו רוממות עצמית בנפש, אך היא נעלמת לגמרי. בלשון הקבלה מידת ההמתנה היא בחינת הרדל"א – הראש שלא ידע ולא נודע לאחרים.
המשל המובא לכך הוא על אחד שנכנס לחנות בשמים כדי לקנות בושם הכי יקר ונצרך להמתין בתור הארוך.
מה פירוש להמתין?
פירוש הדבר לא להסתפק במה שיש. אדם שמסתפק במה שיש, אינו צריך להמתין. אדם הלהוט להמתין, ממתין לדבר שאינו קיים עדיין. אין לו סיפוק ממה שקיים בשטח בשום מימד.
...
זהו כח האמונה – ההמתנה והסבלנות בנפש, שהאדם אינו מסתפק בשום תענוג ושום זיו שכינה, אלא ממתין לעצם האלוקות ולשם כך הוא נכון להמתין כמה שצריך, עד בלי די.
(מתוך אוצר הנפש א',הרב יצחק גינזבורג, פרשת נח)
ב. בונה תיבה במשך 120 שנה כדי לתת לאנשי דורו לשוב בתשובה: סבלנותו של נח:
עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו (רש"י,שם)
ג.כששלח עוף לראות הקלו המים בחר דווקא את היונה הקשורה לסבלנות ואת העורב גירש כי חטא בחוסר סבלנות:
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(בראשית ח,ז-ח)
ג2.נח שלח דווקא את היונה כי היא סמל לסבלנות שהיתה חסרה אצל אדם וחווה כשנכנסו לשער החמישים לפני זמנם וציפה שהיא תבשר שהעולם בא אל תיקונו:
עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו (רש"י,שם)
ג.כששלח עוף לראות הקלו המים בחר דווקא את היונה הקשורה לסבלנות ואת העורב גירש כי חטא בחוסר סבלנות:
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(בראשית ח,ז-ח)
ג1.נח שילח את העורב מהתיבה משום שחטא בחוסר סבלנות ושימש בה לפני הזמן שהותר לחזור לעשות כן:
וישלח את העורב וגו'. צריך לדעת למה שלחו. ואם לראות הקלו המים היה לו לומר הכתוב הקלו המים כמו שאמר בשליחות היונה. ואם לא הוצרך לומר למה הוצרך לומר בשליחות היונה....
אכן כוונת הכתוב הוא על פי מאמר רז''ל (סנהדרין קח:) כי העורב שמש בתיבה, וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תיכף ומיד והוא אומרו וישלח את העורב ולא הזכיר לראות הקלו המים כמו שאמר אחר כך בשליחות היונה, והוא העורב היה יוצא ושוב פירוש נח מגרשו והוא חוזר ונשאר בדרך זה עד יבושת המים. ולענין שליחות לראות הקלו שלח היונה והוא אומרו וישלח את היונה מאתו פירוש בשליחות לו לראות הקלו המים, ודבר זה לא יכול לידענו מהעורב להיות שהיה מגורש ולא בשליחות, מה שאין כן היונה שהלכה בשליחות והשיבה אותו כי לא מצאה מנוח לכף רגלה, ותכף שלח ידו ולקחה והביאה אל התיבה כאומרו וישלח ידו ויקחה ויביאה אליו אל התיבה פירוש אל מקום המיוחד לה לשמירתה מה שאין כן העורב שמשולחת נשארת וכשהיה חוזר היה נח משלחו פעם אחרת
(אור החיים,שם)
עיקר המידות הטובות היא הסבלנות ונחת רוח והיא מידת היונה.ומי שיש לו סבלנות ומידות טובות מצא בו מנוח וע"י זה באו בברית יחד כי הכל שורש סבלנות ולב טוב.
וכששלח נח את היונה הביאה עלה זית והבין נח מן היונה כי נתפשטו המדיות הטובות בעולם אז ידע כי כלו המים ולא יהיה עוד מבול בעולם (חיי יצחק לר' חיים יצחק אייזיק יוסטמן מוורשה, נדפס ורשה תער"ב)
3.נח ביקש לתקן את חטא אדם וחווה ולא לאכול את עץ הדעת כלומר לא להיכנס אל שער החמישים של החכמה כשהוא בוסר:
וכששלח נח את היונה הביאה עלה זית והבין נח מן היונה כי נתפשטו המדיות הטובות בעולם אז ידע כי כלו המים ולא יהיה עוד מבול בעולם (חיי יצחק לר' חיים יצחק אייזיק יוסטמן מוורשה, נדפס ורשה תער"ב)
3.נח ביקש לתקן את חטא אדם וחווה ולא לאכול את עץ הדעת כלומר לא להיכנס אל שער החמישים של החכמה כשהוא בוסר:
א.נח ביקש לתקן בדיוק באותו מקום בו קילקלו אדם וחווה:
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד... (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)
ב. יין- ככל ששותים יותר רוצים יותר כמו בשער החמישים ששואפים לדעת כמה שיותר ולא יודעים שובע -בניגוד לכל מאכל אחר שאדם שבע בשלב מסויים ומצד שני מאבד את צלילות דעתו ככל ששותה יותר:
וגם הלא יפה הקשה במרדכי פ' ע"פ למה זה קבעו ארבעה כוסות של יין ולא ארבעה מיני לחם או בשר וכדו...
וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה
(העמק דבר על שמות פרק ו פסוק ו )
4.מדוע ביקש נח להיכנס אל שער החמישים דווקא אחרי המבול?
א. תיבת נח כנגד שער החמישים שדרכו קיבל העולם מבול ולכן המן הרשע הכין למרדכי עץ גבוה דווקא בגובה 50 אמה:
אף משה רבנו ע"ה נאמר עליו (ר"ה כא,ב) מ"ט שערי בינה נבראים בעולם וכולם נמסרו למשה שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסריהו מעט מן האלקים, כי שער החמישים לא נמסר לאדם, כי העולם הזה נברא בז' ימים וכאשר אתה משלים שבעה, דהיינו לעשות מרובע אחד שהוא שבעה הוא מ"ט, ושער הנו"ן עצמו לא שייך לעוה"ז והמן שעשה עצמו ע"ז אמר כי יש בו עניין אלקי ולכך יש לו שייכות לשער החמישים להודיע כי מיתתו של מי שעשה כנגדו הוא בא משער הנו"ן שמגיע שם המן, וכך אמרו לו יועציו כי כאשר יהיה העץ גבוה חמישים אז תוכל להיות גובר עליו כי גדולה שלך הוא משער חמישים כי יש בך אלקית אשר שייך לו החמישים...
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) עץ גבוה חמישים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמישים אמה ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבתה של נח שהיה ארכו של נסר חמישים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם...
פי' מדרש זה שבא לפרש למה אמר דוקא יעשו עץ גבוה חמישים אמה, לכך אמר שהעץ הזה נשאר מתיבתו של נח, כי המבול בא לשטף כל העולם ונח היה ניצל ע"י תיבה שארכה חמישים אמה. וזה כי העולם מגיע עד מ"ט, כמו שהתבאר לעי"ל וכל העולם היה נשטף בימי המבול והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמישים שהוא על העולם ומפני כך היתה התיבה שהיה על ידה הצלתו של נח חמישים אמה... ולכך אמר המן כאשר ראה גודל הצלחתו כי כח שלו מגיע עד שער החמישים, ובשביל כך עשה עצמו ע"ז ולכך אמרו יעשו עץ גבוה חמישים אמה... ומפני כי המבול והצלת(ו) של נח משער החמישים ולכך רצה לעבוד באותו דף שזה היה הצלתו של נח, כלומר לאותו כח שהיה בו הצלתו של נח
(אור חדש למהר"ל עמ' קעד- קעה)
ב.המבול היה כמו מעמד הר סיני ולאחריו חשב שיוכל להיכנס אל שער החמישים כמו שב"י נכנסו (גם אם זמנית) בשער הזה במעמד הר סיני שהיה ביום החמישים (ענ"ד)
למעשה גם במעמד הר סיני התרחש תהליך דומה. גם שם נשמתם של כל בני ישראל פרחה, כפי שכל אנשי דור המבול טבעו. אלא שבמעמד הר סיני הקב"ה הזיל על בני ישראל טל חיים והם קמו לתחייה. ההבדל בין שני מתני התורה הוא: שבין בני ישראל הייתה אחדות, ואילו בדור המבול – מלאה הארץ חמס.
(מאמר "נח - אישיותו של נח", הרב אורי שרקי שליט"א)
חלק ג: כשלונו של נח- מדוע לא הצליח נח להיכנס לשער החמישים?
1.נח לא התפלל על דורו:
א.בעשיית התיבה יכול היה להתקיים טעם העץ כטעם הפרי- העשייה של התיבה יכולה להחזיר בתשובה ולהציל את העולם ואם לא- הפרי- התיבה עצמה תציל את העולם מכליון מוחלט ע"י הצלת נח (ענ"ד) :
עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו (רש"י,שם)
בענין בניית התיבה ע"י נח קיים דבר פלא: כיצד יתכן אשר במקום לקיים את ציוויו של הקב"ה בזריזות ומהירות, התעכב נח בבנייתה במשך מאה ועשרים שנה.
ונראה לבאר זאת, ע"פ דברי הגאון הרוגוטשובי (צפנת פענח עה"ת כאן) שחוקר בגדר הציווי על בניית התיבה, שניתן לבארו בשני אופנים:
א) ניתן לומר שהציווי על בניית התיבה היה ציווי שהוטל על נח – "הגברא" – שהוא יבנה את התיבה.
ב) אך ניתן גם לומר שמצווה זו היתה שהתיבה – "החפצא" תיעשה ולא משנה איך ומי בונה אותה.
ונראה להוסיף ולבאר, ששני אופנים אלו – האם הציווי הוא בבנין או בתוצאה, תלויים בטעם הציווי על בניית התיבה:
אילו מטרת בניית התיבה הייתה רק לשם ההצלה ממי המבול, אם כן מסתבר לומר שעיקר העניין היה שהתיבה תבנה, אך אין ענין כלל בעצם ההתעסקות במלאכת הבניה כשלעצמה, אלא כל עיקרה הוא רק לשם התוצאה – יצירת תיבה בנויה.
אך אם נפרש שההתעסקות בבניית התיבה היתה מכוונת בכדי ש"יראוהו וכו' ושואלין וכו' ואולי ישובו", לפי זה מעשה הבניה בעצמו הוא המצוה, שהרי הוא המביא לידי תשובה.
ובזה יש לפרש את שאלתו של רש"י: "למה הטריחו בבנין זה": כוונתו של רש"י איננה להקשות מדוע בחר הקב"ה דוקא באופן הצלה זה ולא באופן אחר, שכן אין בכך קושי, שהרי אך טבעי הדבר שהצלה ממבול מים תעשה באמצעות תיבה. אלא הקושיא היא: "למה הטריחו" – את נח דוקא, שיעסוק בעצמו בבנין התיבה, והרי לכאורה מטרת בניית התיבה אינה אלא לשם ההצלה מהמבול, ואם כן אין המצוה אלא בתוצאה ולא בפעולת הבנין, ומדוע אם כן על נח בעצמו לעשות זאת.
ועל כך תירץ רש"י: "כדי שיראוהו וכו' ואולי ישובו", והיינו שאמנם קיימת מטרה בעצם פעולת הבנין, שעל ידה יתעוררו בתשובה. ואם כן מובן שהמצוה היא בעצם הבניה ועל כן על נח לעשותה בעצמו, שכן עליו מוטלת חובת גברא לעוררם לתשובה.
( ע"פ לקוטי שיחות חלק ט"ו פרשת נח עמ' 34-41)
ב.חומרת חטאו - שלא התפלל:
במדרש (ב"ר ל ז) כל ק"כ שנה היה נוטע ארזים ומקצצן, ואמרין ליה למה כדין,אמר להון כך אמר מרי דעלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא, אמרו, אי אתי מבולא, לא אתי אלא על ביתא דהאי גברא.
והקשו המפרשים דהדברים האלה אין להם שחר, האיך יאמרו לנח דברים כאלו בו בזמן שהם יודעים בעצמם שעברו על המצוות וחוטאים בנפשותם ואילו נח איש צדיק היה וא"כ האיך יעלה על דעתם לומר שיבוא מבול על נח. וי"ל עפ"י מה דאיתא בזוה"ק (סז:) שנח חטא בכך שלא התפלל על בני דורו לבטל הגזירה, ולכך נענש שנקרא המבול על שמו וכמו שמצינו דכתיב (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי.
והנה בני דורו של נח היו סבורים שנח היה לו להתפלל עבורם שלא יאבדו,ועתה שאינו מתפלל ואדרבה עושה תיבה להגין עליו ואינו חושב כלום אם יהיו הם נאבדים, ראוי הוא למות לבדו וכל העולם כולו יהיה ניצול. וכעין מה שמצינו ששלח מרדכי לומר לאסתר (אסתר ד יד) אם החרש תחרישי בעת ההוא רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, וכעין מה שמצינו בגמרא (תענית יא.) בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי וכו' ושלום עלי נפשי וכו' ואם עשה כן לא יראה בנחמת ציבור. וא"כ כל שכן הכא
שיכול להתפלל עליהם ולא התפלל וכעין מה שמצינו בגמרא (מכות יא.) בענין כהן גדול שלפי שלא התפלל על הרוצחים שבדורו הרי הוא בסכנה ולפיכך אימותיהן של כהנים גדולים מספקות לחם ומים לגולין לערי מקלט כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו. [עיי"ש בגמרא שאמרו כן לחד לישנא]. וממילא גם הכא זה היה כוונת אנשי דורו של נח שאמרו לו היות שאתה יכול להתפלל עבורינו ואינך מתפלל, א"כ אם יבוא המבול הוא יבוא עליך כי אתה תענש על כך שלא התפללת עבורינו והיה נפשך שלום עליך.
('זרע שמשון' פרשת נח אות ב)
ג.בגלל שלא התפלל - אחרי המבול נח ירד ממדרגת הצדיק :
ה.יום הושענא רבא הוא היום החמישים ואחד כי אחרי שעברו 50 ימי תיקון כנגד 50 השערים של הבינה אז זו ההזדמנות האחרונה לחיתום טוב(ענ"ד):
א5.הפגימה בלידה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים... (שם ג,טז)
וירא חם - הבזיון שעשה לו כנען, והוא הסירוס כדברי קצת חז"ל. וכתב ברומי הכלדי שהוא על ידי כישוף, וחם ברשעו ראה ולא מיחה, ויגד - ששמח על פעולת בנו. (ספורנו, שם )
ג.חם חושף ומספר לאחיו את ערוות וסירוס אביהם נח כפי שראה שעשה בנו כנען- פגם בקניין ה-48 של התורה דרך צד הטומאה (ענ"ד)
משום שנח לא קיים טעם העץ כטעם הפרי אז גם בנו (הפרי) קלקל ולא היה צדיק כמו העץ, מידה כנגד מידה ( ענ"ד)
ת''ר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב''ה ומה כתיב בהם {איוב כא-ט} בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם וכתיב {איוב כא-י} שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל וכתיב {איוב כא-יא} ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון וכתיב {איוב כא-יב} ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב וכתיב יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים וכתיב וברגע שאול יחתו והיא גרמה שאמרו לאל {איוב כא-יד} סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן אמר הקב''ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם שנאמר {בראשית ו-יז} ואני הנני מביא את המבול מים
(סנהדרין קח, ע"א)
נח שתה יין כי ביקש להגיע לשער החמישים אחרי שנחרב העולם ובכך לתקן את חטא אדם וחווה
נח ושער החמישים- הרב פנחס פרידמן:
וישאר אך נח וקשה והלא נשארו ג"כ אנשי ביתו ונ"ל משום דאיתא בגמ' שמצוה לצדיק שיתפלל על אנשי דורו כעובדא דריב"ל שלא אשתעי אליהו בהדי' משום שאכל ארי את איש אחד בשכינתו ואם לא התפלל לא נקרא צדיק ועכשיו לאחר המבול שלא התפלל וישאר אך נח ולא צדיק:
(מדרש יהונתן - פרשת נח )
ד.לא התפלל על בני דורו שישובו בתשובה עשה הכל בצורה פסיבית ושער החמישים הוא גם שער התשובה:
(מדרש יהונתן - פרשת נח )
ד.לא התפלל על בני דורו שישובו בתשובה עשה הכל בצורה פסיבית ושער החמישים הוא גם שער התשובה:
מי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ נוּן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, ומ"ט שְׁעָרִים יָכוֹל כָּל אָדָם לִכְנֹס בָּהֶם וּלְהַשִֹֹּיגָם, אַךְ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כִּי גַּם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מָצִינוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ג):
"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"
(ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן עג )
ה.יום הושענא רבא הוא היום החמישים ואחד כי אחרי שעברו 50 ימי תיקון כנגד 50 השערים של הבינה אז זו ההזדמנות האחרונה לחיתום טוב(ענ"ד):
ה'בן איש חי' אומר(בן איש חי פרשת וזאת הברכה שנה א), הושענא רבא – הושע את יום נ"א שהוא רבא, היום האחרון לתחינות ובקשות של נ"א ימים, חמישים ואחד יום, שלושים של אלול ועשרים ואחד של תשרי, שהכל הולך אחר החיתום. וזה לא רק פשט הפשוט שאומר הכל הולך אחר החיתום במשמעות של סיום. אלא באמת יש לנו חתימה ביום הזה – כמו ביום הכיפורים שבו היה חותם פנימי בשעת הנעילה, שבו נחתמה הנשמה להשם. מי שרצה להיות לקב"ה, להיות לרצונו, לעובדו בלב שלם, אז הקב"ה אמר לו, בני ככה אתה רוצה, הנה אני חותם אותך.
(פרדס נסים על התורה , הרב נסים פרץ)
2.מעשה חם וכנען- צלילה אל שער החמישים של הטומאה:
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (בראשית ט,כ-כז)
א.כל המרכיבים של חטא אדם וחווה משתחזרים במעשה חם וכנען :
יין, ערווה, ראיה,כיסוי הערווה, קללה,פגימה בהמשך הלידה:
א1.היין:
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן - (בראשית ט,כב)
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)
א2.חטא הראייה:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם..(שם ג,ו)
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו ( (בראשית ט,כג)
א3.כיסוי הערווה:
ויְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם (שם ט כג)
וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג,ז)
א4.הקללה:
אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו -
ויֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (שם,ג,יד)
יין, ערווה, ראיה,כיסוי הערווה, קללה,פגימה בהמשך הלידה:
א1.היין:
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן - (בראשית ט,כב)
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)
א2.חטא הראייה:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם..(שם ג,ו)
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו ( (בראשית ט,כג)
א3.כיסוי הערווה:
ויְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם (שם ט כג)
וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג,ז)
א4.הקללה:
אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו -
ויֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (שם,ג,יד)
א5.הפגימה בלידה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים... (שם ג,טז)
וירא חם - הבזיון שעשה לו כנען, והוא הסירוס כדברי קצת חז"ל. וכתב ברומי הכלדי שהוא על ידי כישוף, וחם ברשעו ראה ולא מיחה, ויגד - ששמח על פעולת בנו. (ספורנו, שם )
ב.וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן- מעשהו של חם בתיבה שלא חיכה בסבלנות ושימש לפני שה' התיר הוא שהביא את נח לחשוד בו שפגע בו:
וידע את אשר עשה לו בנו הקטן - לא נכתב מי הגיד לנח מה שעשה לו בנו וכי ראה נח זה בנבואה. ונ"ל על דרך שאמרז"ל שלשה שמשו בתיבה עורב כלב וחם וכו', ולפי זה כשעמד נח משנתו היה מתבונן בעצמו מי עשה לו הדבר הזה, ודאי א' מבניו החשוד על העריות עשה לו זה שרבעו, ומתוך ההתבוננות נזכר במעשה שהיה וידע את אשר עשה לו בנו הקטן בתיבה, כי טמאה על ידי תשמיש בזמן האסור, אמר נח מי שעשה זה עשה גם זה ולפיכך קללו... ויש אומרים שכנען היה מגלה עריות ואביו למד מבנו כן לעשות כמעשה כנען. ומה שקללו בעבדות לפי שרועה זונות יאבד הון, ובעל כרחו עבד יהיה על פת לחם... (כלי יקר, בראשית ט כד)ג.חם חושף ומספר לאחיו את ערוות וסירוס אביהם נח כפי שראה שעשה בנו כנען- פגם בקניין ה-48 של התורה דרך צד הטומאה (ענ"ד)
וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ (אבות ו,משנה ו)
ד.נח מקלל דווקא את כנען (כנע-ן) כי הוא מייצג את הטומאה בשיאה(שער החמישים) ולכן עבד עברי יוצא לחופשי בשנת היובל - שנת החמישים :
דכל השמות שבתורה מורות על עצם כחם שהיו כח חמור כי כנען הוא שורש העבדות שיש בעולם כמו שכתוב ארור כנען עבד עבדים יהיה שבו נזכר בתורה תחלה ענין העבדות שממנו הוא שורש התחלת מציאת העבדות. וכן אמרו ז"ל בפסחים (קיג:) ציוה כנען את בניו כו' על עניני העבדים. אף שלא יהיה מזרע כנען נקרא עבד כנעני כי שורש העבדות בא מכח כנען. ועל כן נקרא בזה הכנעני על שם מלכותו שרצה ששורש העבדות שבעולם ימשל חס ושלום בישראל להיות עבדים לעבדים גמור (רסיסי לילה נ"ב)
סיכום: חטאו של נח-איש האדמה- חוזר אל חטא האדמה:
1.נח לא קיים טעם העץ כטעם הפרי:
1.נח לא קיים טעם העץ כטעם הפרי:
חטאו של נח היה כמו חטאה של האדמה- שטעם העץ (שנטע לתיבה אבל היה צריך באותה אדיקות ובאופן אקטיבי להשתמש בזה כדי להחזיר את בני דורו בתשובה ) לא היה כטעם הפרי (התוצאה, עשיית התיבה הצלתו מהמבול) ולכן הוא נקרא איש האדמה , יכול היה לפי ייעודו להציל את האנושות מקללת האדמה אבל עשה זאת רק חיצונית ע"י המצאת המחרשה אבל לא פנימית ע"י החזרת האנושות בתשובה(ענ"ד)
משום שנח לא קיים טעם העץ כטעם הפרי אז גם בנו (הפרי) קלקל ולא היה צדיק כמו העץ, מידה כנגד מידה ( ענ"ד)
2.עשיית התיבה במידת הדין - לא התאמץ להחזיר דורו בתשובה ולהתפלל עליהם:
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשה (בראשית ו,כב)
3.כניסה לתיבה במידת הרחמים ( אבל רק עליו ועל בני ביתו):
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-ה-ו-ה (בראשית ז,ה)
וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-ו-ה בְּיַד משה (ויקרא ח,לו)
את- לרבות שנעשו בכוונה הראויה ("טעם העץ כטעם הפרי") (חמישה חומשי תורה עם ביאור כל אתין שבתורה)
וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-ו-ה בְּיַד משה (ויקרא ח,לו)
את- לרבות שנעשו בכוונה הראויה ("טעם העץ כטעם הפרי") (חמישה חומשי תורה עם ביאור כל אתין שבתורה)
4.ככל ולא כל (גימטריה 50) כי כדי להיכנס לשער החמישים מה שעשה לא היה מספיק(לא התפלל על דורו) ורק משה רבנו תיקן זאת כאשר אמר מחני נא ואז תיקן את חטא נח:
דע כי נח היה בחינת משה ולא התפלל על דורו, לכן אמר "מחני" - "מי נח" (בהיפוך אותיות) כי הוא גרם לזה, לכן נקרא המבול על שמו. ואף שלא התפלל עליהם, מ"מ בזכותו נתלה להם מאה ועשרים שנה כמנין ימי משה רבנו, וזהו "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ומשה חזר להתפלל עליהם לתקן אשר עיוות, וע"כ אמר מחני לשון מיחוי כמי המבול
(האר"י,ליקוטי תורה פר' כי תשא)
אחרית דבר: המבול הוא שער החמישים שירד אל הארץ
במבול חטאו בכך שמרוב שפע לא היו להם גבולות- גזל ועריות ולכן הקב"ה הוריד להם שפע שלא יכלו להכיל- לא היו מספיק כלים, לא היתה מספיק מוכנות לקבל את השפע
(מתוך שיעור הרב ראובן ששון פרשת נח תש"פ)
כלומר הקב"ה העניש את האנושות הוריד עליה את שער ה-50 לפני הזמן ולכן התוצאה הרסנית (ענ"ד)
(מתוך שיעור הרב ראובן ששון פרשת נח תש"פ)
כלומר הקב"ה העניש את האנושות הוריד עליה את שער ה-50 לפני הזמן ולכן התוצאה הרסנית (ענ"ד)
ת''ר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב''ה ומה כתיב בהם {איוב כא-ט} בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם וכתיב {איוב כא-י} שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל וכתיב {איוב כא-יא} ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון וכתיב {איוב כא-יב} ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב וכתיב יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים וכתיב וברגע שאול יחתו והיא גרמה שאמרו לאל {איוב כא-יד} סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן אמר הקב''ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם שנאמר {בראשית ו-יז} ואני הנני מביא את המבול מים
(סנהדרין קח, ע"א)
_________________________________________________________________________
כל- שער החמישים כי הוא כולל את כל מ"ט השערים שלפניו
וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-ו-ה אֶל משֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם:(שמות ד,ל)
מידות התיבה 50 אמה:
נח שתה יין כי ביקש להגיע לשער החמישים אחרי שנחרב העולם ובכך לתקן את חטא אדם וחווה
בלשון הקבלה והחסידות, דור המבול והרומנטיקה הם בבחינת עולם התֹהו, ואילו דור הפלגה והנאורות בבחינת עולם התיקון. עולם התיקון מוגדר כעולם בעל "ריבוי כלים ומיעוט אורות" – הוא מצטיין בבניית יסודות ומסגרות חיצוניות, אך התוכן בו הוא ממלא אותם קלוש ומועט. דבר זה מקביל לנאורות, המצטיינת בגיבוש החברה ובניינה, אך מקהה את כח הפרטים. עולם התהו לעומת זאת מוגדר כעולם בעל "ריבוי אורות ומיעוט כלים" – הוא גדוש בתוכן רב ועשיר, אך מסגרתו חלשה ובלתי-מפותחת; מסיבה זו מוביל עולם התהו ל"שבירת הכלים", התפרקות המסגרת שצרה מלהכיל את השפע הפנימי. דבר זה מקביל לרומנטיקה, המאופיינת בשפע אדיר של יצירתיות ורגש, אך בהעדר מסגרת מחייבת הללו מנותבים לאפיקים יצריים ובסופו של דבר הרסניים. שילובם המתוקן של שני העולמות מתואר בחסידות כהצבת אורות התהו בתוך כלי התיקון ("אורות דתהו בכלים דתיקון"): קודם כל ויתור על עוצמתו המסנוורת של עולם התהו ובחירה בעולם התיקון היציב יותר (הכרעה לטובת המסגרת השמרנית), ואז שחזורם של אורות התהו והפיכתם לכח החיים הממלא את כלי התיקון (החייאת האנרגיה הרומנטית והצבתה במסגרת זו).
(המבול ומהגדל/הרב ניר מנוסי)
נח ושער החמישים- הרב פנחס פרידמן:
https://shvileipinchas.files.wordpress.com/2020/10/d7a0d797-d7a4d790.pdf
